כלים ומפתחות לריפוי רגשי בתקופת הקורונה

ראשי >תקשורים ומאמרים>מאמרים>כלים ומפתחות לריפוי רגשי בתקופת הקורונה
ריפוי לריבוי ולעומס מתיש
להתמיר ריבוי עומס והתפזרות
לחיבור עמוק לאחדות בתוכנו
דיוק טיהור הכוונה
כוונון הלב
לאסוף, לקבץ לכנס את עצמנו פנימה
באופן מספק שאנו באמת זקוקים לו
להיות רגישים לרגעים בהם אנו זקוקים להיות פנימה
עם עצמנו, במנוחה בהרפיה,
ולזמנים בהם נכון לנו להיות בבית, עם המשפחה
לפנות זמן לחיבור לחיים,
ומרחב בחיינו להוויה
אנו זקוקים לרגעי פנאי, לזמני הפוגה
יש בנו היזדקקות עצומה שחוזרת ומתעוררת במחזוריות
להיטהרות, התרוקנות, התנקות
מרעשים וגירויים, מרשמי החושים והרגש, מעשייה ופעלתנות.
 
ריפוי לריקנות ולחוסר סיפוק
לרפא ולהתמיר את הריקנות,
הבור הפנימי של חוסר הסיפוק, 
את ההשתוקקות הריקה, הכפייתית
לצריכה, לאוכל, לגירויים וסיפוקים מידיים  
במשמעות;
לקדש את הרצון הפנימי,
לכבד את הבחירות שלנו ולהתמסר לעשייה ולנתינה שנובעות מהן
לחיות מתוך סיפוק יצירתי,
להיות בחדוות המימוש,
לברוא את חיינו ולקיים את שאנו יוצרים
 
ריפוי לרגשות נחיתות ועלבון
להתמיר את התלות בזולת,
המתבטאת ברעב למחמאות ולהערכה,
בפחד מלעג השפלה ומנטישה שמגשים את עצמו
בראייה בהירה של האמת
מבעד לאובך ההשלכות המאוסות
שטמון בנו מקום יציב עוצמתי ומואר
שורש נשמתנו
שאלוהים שאוהב אותנו
שוכן גם בתוכנו
להתחבר למקור האור והאהבה בתוכנו
להתמלא ומן ההתמלאות לשפוע לאחרים
לתת לכוונה המיטיבה שלנו
להגשים את עצמה
ולהשתקף אלינו חזרה
מאחינו בני האדם
להזכיר לעצמנו שאהבה מביאה אהבה
 
ריפוי ואיזון בין הרוח לגשמי
להזין את הנשמה
לתת מקום לצרכים הרוחניים שלנו
לטפח להקשיב ולהיטיב עם הגוף
אבל לא להתפתות להזדהות אתו לחלוטין
לוודא שההיבטים הארציים של חיינו לא יתפסו את כל הזמן והאנרגיה
להתקרב לטבענו הרוחני, לחלק בנו שמחובר לאלוהים –
כך נחווה את הידיעה שיש לנו מקום,
והיא תיטע בנו יציבות ושלווה פנימיות
שיקלו עלינו להיות בשלום ובהרמוניה ביחסינו עם אחרים ועם עצמנו.
הזנת הצרכים הרוחניים שלנו
מקלה עלינו להתחבר לחזון, לפרספקטיבה גבוהה, לאמונה בעצמנו ובחיים
חיבור שמתוכו טבעי וקל לנו יותר להתכוונן להגשמת ייעודנו בחיים,
להיות מי שאנחנו רוצים באמת
לחיות את חיינו מתוך מיצוי ומימוש. 
 
 
ריפוי הפחד
לרפא את הפחד – תחילה להישיר אליו מבט
לחדול מהכחשה של קיומו!
דרך ההתמודדות אתו
להעמיק את שורשי האמון
בכך שהכל, הכל –
הסבל וההנאה,
המתוכנן והבלתי צפוי,
בין אם הוא מתואם או לא עם הרצון שחשבנו שיש לנו –
מכוון תמיד לטובתנו הגבוהה,
הכל נהיה בדברו –
חסדו והאמת שלו הם התרופה והמקלט שלנו.
לדעת שאנחנו אהובים
שוכנים תחת כנפי השכינה
וצרורים לנצח בצרור החיים
בעודנו בגוף כמו גם כשאנחנו עוזבים אותו.
 
ריפוי כעס ועוינות, מאבקים ושיפוטיות
לראות בהיר ולהבין שהיקר לנו מכל בחיים האלה
היא האהבה.
זמננו היקר עלי אדמות בגוף עם יקירנו ואהובינו,
עם עצמנו
רגעי החסד בהם לבנו פתוח
ואנחנו בנוכחות אוהבת וחומלת – עם עצמנו, יקירינו, עם כל אדם
ההתנסות המזככת, המצמיחה והממיסה של להיות אהובים,
החוויה המכוננת, המאירה, מרוממת וממלאת שבלאהוב
חוויית קבלה ונתינה של אהבה
היא המניעה אותנו.
להזכיר לעצמנו ולהשתדל לראות לנגד עינינו תמיד
את החיבור המקודש בין כולנו...
להיות נחושים בתרגול של ראיית הטוב בכל אדם
לשפוט לכף זכות – אחרים כמו גם את עצמנו
לחדול מאשמה והאשמה,
להשתדל להיגמל מהשיפוטיות.
תחילה להפסיק להכחיש שהיא קיימת
ולנסות לזהות אותה כשהיא מתעוררת...
בין אם זה כלפי עצמנו או מישהו אחר.
להיות בחמלה כלפי אנושיותנו
לבקש עזרה להתחבר לאחדות שבינינו
לזכור שראיית הטוב באחר עוזרת לו לגדול ולהיות התבטאות מיטיבה יותר של עצמו
לזכור שראיית הטוב בעצמנו עידוד פנימי ואמונה ביכולתנו ובאור שטמון בנו
עוזרים לנו להיות מיטיבים יותר עם עצמנו ועם אחרים.
אם אנחנו לא מצליחים בכך לא לכעוס על עצמנו
לחמול על עצמנו בנדיבות בקושי שלנו
לשים לב לזה,
ולהשתדל לראות שוב את האור ולדון לכף זכות –
תמיד אפשר לתקן.
האחדות בינינו בה טמונה הגאולה
יחד כשאנחנו בונים זה את זה
ערבים ומחזקים אחד את השני
 טוב לנו הרבה יותר
במקום לסתור אחד את השני– אנחנו יכולים להשלים זה את זה
במקום להטיח את החסרונות של אחרים בפניהם בתסכול –
אנחנו יכולים לחפות זה על חסרונותיו של זה מתוך מודעות אליהם,
לסייע לאחרים במה שהם מתקשים ולנו קל יותר
ולהסתייע באחרים במקומות בהם לנו קשה ולאחרים הולך יותר בקלות. 
אין מה לצפות או לבקש מאחרים להיות מה שהם לא –
אבל ניתן להעריך ולהתמלא מהכישורים המולדים שיש לכל אדם באשר הוא,
לכל אחד ואחת מתת אחרת – וכולנו לב אחד,
מאוחדים בפגיעותנו האנושית המכמירה את הלב
 והנפלאה כאחד
 
ריפוי דכדוך, ייאוש ואדישות
המקומות בהם אנחנו מתקשחים ונסגרים
נהיים אדישים
הם לעתים קרובות ההגנה שלנו
משקיעה בייאוש ומרירות,
מטביעה בחוסר אונים מדכדך...
למעשה מותר לנו ומיטיב עבורנו לאפשר לעצמנו לחוות כאב –
כשאנחנו מתכחשים לו אנחנו נסגרים ונאטמים
מפתחים אדישות מעושה לכאבים שלנו ושל זולתנו
שסוכרת את יכולתנו להרגיש ולחוות את החיים מכל הלב.
התקווה מחליפה את הייאוש
כשאנחנו מוקירים ונזכרים במלוא העוצמה של הנשמה שבנו ושל אלוהים,
מצד אחד,
ומתמלאים ענווה וחמלה לעצמנו מול ההכרה במוגבלותנו האנושית
מצד שני.
המרירות ממותקת ואנחנו מתרככים
כשאנחנו מתחברים להכרת תודה על מה שיש לנו
ומאפשרים לעצמנו חמלה מנחמת ומרפאת לגבי מה שאין לנו ומה שכואב או חסר לנו.
 כשאנחנו נענים לעצמנו אנחנו פחות מרירים והקורבנות מתפוגגת
האנרגיה שלנו עולה והאמונה ביכולתנו גוברת
כשאנחנו ממתינים לרגע בו הרצון האותנטי מתעורר בנו
ונענים לו,
כשאנחנו מכווננים ליהנות מהעשייה ומהדרך,
כשאנחנו מקבלים את עצמנו בלי תנאים, הוכחות תלות בתוצאות ובהישגים...
אז גם יכולותינו מתבטאות במלוא הפוטנציאל הטבעי שלהן. 
 
ריפוי תקיעות, קטנות אמונה ותבוסתנות
עלינו להתמיד בתהליך הטיהור מהדפוסים השונים שגורמים לנו סבל
למצוא את כוח הרצון, האמונה וההתמדה
לדלות מתוכנו אורך רוח נחישות וסבלנות כריצה למרחקים ארוכים
ומאמץ נלהב ומתפרץ בפתחי ההזדמנות לפריצת דרך
כמו זה שמתקיים עכשיו ויכול להוביל לפריצת דרך בחיינו בתקופה הזאת!
לחדש את האמונה שלנו
להאמין בניסים ולאפשר לאמונתנו להגשים את עצמה.
לחוש את החירות האדירה בידיעה שהכל אפשרי בכל רגע
לקדש את חופש הבחירה שניתן לנו לברוא את חיינו
להכריע מתוך חיבור אל הלב, הכוונה המיטיבה והחזון שיונק מקיומנו הרוחני.
לאפשר לעצמנו לחשוב פתוח, להיות גמישים ויצירתיים בתפיסתנו,
לראות את הדברים אחרת...
לחדול מלהאמין ולאתגר בתוכנו אמונות נחרצות שסוגרות את לבנו או מרפות את ידינו–
אם אמונה לא מעוררת בנו השראה מיטיבה, אוהבת שמכוונת לכוונה, עמדה או פעולה מיטיבה – היא לא משרתת אותנו
ולרוב גם לא נכונה או בלתי מדויקת באופן בו אנו תופסים אותה.
לנסות לשאול את עצמנו במקרים אלה איך ניתן היה לראות את הדברים אחרת...
להיפתח להתחדשות,
לאפשר לאלוהים לברוא בנו רוח חדשה
על ידי כך שלא נתנגד אליה
ונהיה פתוחים וקשובים למה שהחיים משקפים לנו
ולמה שליבנו מורה לנו.
אנחנו יכולים מתוך כנות פנימית לדעת בדיוק מתי הלב שלנו פתוח ומתי הוא נסגר
וזה מצפן מצוין.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריפוי לריבוי ולעומס מתיש
להתמיר ריבוי עומס והתפזרות
לחיבור עמוק לאחדות בתוכנו
דיוק טיהור הכוונה
כוונון הלב
לאסוף, לקבץ לכנס את עצמנו פנימה
באופן מספק שאנו באמת זקוקים לו
להיות רגישים לרגעים בהם אנו זקוקים להיות פנימה
עם עצמנו, במנוחה בהרפיה,
ולזמנים בהם נכון לנו להיות בבית, עם המשפחה
לפנות זמן לחיבור לחיים,
ומרחב בחיינו להוויה
אנו זקוקים לרגעי פנאי, לזמני הפוגה
יש בנו היזדקקות עצומה שחוזרת ומתעוררת במחזוריות
להיטהרות, התרוקנות, התנקות
מרעשים וגירויים, מרשמי החושים והרגש, מעשייה ופעלתנות.
 
ריפוי לריקנות ולחוסר סיפוק
לרפא ולהתמיר את הריקנות,
הבור הפנימי של חוסר הסיפוק, 
את ההשתוקקות הריקה, הכפייתית
לצריכה, לאוכל, לגירויים וסיפוקים מידיים  
במשמעות;
לקדש את הרצון הפנימי,
לכבד את הבחירות שלנו ולהתמסר לעשייה ולנתינה שנובעות מהן
לחיות מתוך סיפוק יצירתי,
להיות בחדוות המימוש,
לברוא את חיינו ולקיים את שאנו יוצרים
 
ריפוי לרגשות נחיתות ועלבון
להתמיר את התלות בזולת,
המתבטאת ברעב למחמאות ולהערכה,
בפחד מלעג השפלה ומנטישה שמגשים את עצמו
בראייה בהירה של האמת
מבעד לאובך ההשלכות המאוסות
שטמון בנו מקום יציב עוצמתי ומואר
שורש נשמתנו
שאלוהים שאוהב אותנו
שוכן גם בתוכנו
להתחבר למקור האור והאהבה בתוכנו
להתמלא ומן ההתמלאות לשפוע לאחרים
לתת לכוונה המיטיבה שלנו
להגשים את עצמה
ולהשתקף אלינו חזרה
מאחינו בני האדם
להזכיר לעצמנו שאהבה מביאה אהבה
 
ריפוי ואיזון בין הרוח לגשמי
להזין את הנשמה
לתת מקום לצרכים הרוחניים שלנו
לטפח להקשיב ולהיטיב עם הגוף
אבל לא להתפתות להזדהות אתו לחלוטין
לוודא שההיבטים הארציים של חיינו לא יתפסו את כל הזמן והאנרגיה
להתקרב לטבענו הרוחני, לחלק בנו שמחובר לאלוהים –
כך נחווה את הידיעה שיש לנו מקום,
והיא תיטע בנו יציבות ושלווה פנימיות
שיקלו עלינו להיות בשלום ובהרמוניה ביחסינו עם אחרים ועם עצמנו.
הזנת הצרכים הרוחניים שלנו
מקלה עלינו להתחבר לחזון, לפרספקטיבה גבוהה, לאמונה בעצמנו ובחיים
חיבור שמתוכו טבעי וקל לנו יותר להתכוונן להגשמת ייעודנו בחיים,
להיות מי שאנחנו רוצים באמת
לחיות את חיינו מתוך מיצוי ומימוש. 
 
 
ריפוי הפחד
לרפא את הפחד – תחילה להישיר אליו מבט
לחדול מהכחשה של קיומו!
דרך ההתמודדות אתו
להעמיק את שורשי האמון
בכך שהכל, הכל –
הסבל וההנאה,
המתוכנן והבלתי צפוי,
בין אם הוא מתואם או לא עם הרצון שחשבנו שיש לנו –
מכוון תמיד לטובתנו הגבוהה,
הכל נהיה בדברו –
חסדו והאמת שלו הם התרופה והמקלט שלנו.
לדעת שאנחנו אהובים
שוכנים תחת כנפי השכינה
וצרורים לנצח בצרור החיים
בעודנו בגוף כמו גם כשאנחנו עוזבים אותו.
 
ריפוי כעס ועוינות, מאבקים ושיפוטיות
לראות בהיר ולהבין שהיקר לנו מכל בחיים האלה
היא האהבה.
זמננו היקר עלי אדמות בגוף עם יקירנו ואהובינו,
עם עצמנו
רגעי החסד בהם לבנו פתוח
ואנחנו בנוכחות אוהבת וחומלת – עם עצמנו, יקירינו, עם כל אדם
ההתנסות המזככת, המצמיחה והממיסה של להיות אהובים,
החוויה המכוננת, המאירה, מרוממת וממלאת שבלאהוב
חוויית קבלה ונתינה של אהבה
היא המניעה אותנו.
להזכיר לעצמנו ולהשתדל לראות לנגד עינינו תמיד
את החיבור המקודש בין כולנו...
להיות נחושים בתרגול של ראיית הטוב בכל אדם
לשפוט לכף זכות – אחרים כמו גם את עצמנו
לחדול מאשמה והאשמה,
להשתדל להיגמל מהשיפוטיות.
תחילה להפסיק להכחיש שהיא קיימת
ולנסות לזהות אותה כשהיא מתעוררת...
בין אם זה כלפי עצמנו או מישהו אחר.
להיות בחמלה כלפי אנושיותנו
לבקש עזרה להתחבר לאחדות שבינינו
לזכור שראיית הטוב באחר עוזרת לו לגדול ולהיות התבטאות מיטיבה יותר של עצמו
לזכור שראיית הטוב בעצמנו עידוד פנימי ואמונה ביכולתנו ובאור שטמון בנו
עוזרים לנו להיות מיטיבים יותר עם עצמנו ועם אחרים.
אם אנחנו לא מצליחים בכך לא לכעוס על עצמנו
לחמול על עצמנו בנדיבות בקושי שלנו
לשים לב לזה,
ולהשתדל לראות שוב את האור ולדון לכף זכות –
תמיד אפשר לתקן.
האחדות בינינו בה טמונה הגאולה
יחד כשאנחנו בונים זה את זה
ערבים ומחזקים אחד את השני
 טוב לנו הרבה יותר
במקום לסתור אחד את השני– אנחנו יכולים להשלים זה את זה
במקום להטיח את החסרונות של אחרים בפניהם בתסכול –
אנחנו יכולים לחפות זה על חסרונותיו של זה מתוך מודעות אליהם,
לסייע לאחרים במה שהם מתקשים ולנו קל יותר
ולהסתייע באחרים במקומות בהם לנו קשה ולאחרים הולך יותר בקלות. 
אין מה לצפות או לבקש מאחרים להיות מה שהם לא –
אבל ניתן להעריך ולהתמלא מהכישורים המולדים שיש לכל אדם באשר הוא,
לכל אחד ואחת מתת אחרת – וכולנו לב אחד,
מאוחדים בפגיעותנו האנושית המכמירה את הלב
 והנפלאה כאחד
 
ריפוי דכדוך, ייאוש ואדישות
המקומות בהם אנחנו מתקשחים ונסגרים
נהיים אדישים
הם לעתים קרובות ההגנה שלנו
משקיעה בייאוש ומרירות,
מטביעה בחוסר אונים מדכדך...
למעשה מותר לנו ומיטיב עבורנו לאפשר לעצמנו לחוות כאב –
כשאנחנו מתכחשים לו אנחנו נסגרים ונאטמים
מפתחים אדישות מעושה לכאבים שלנו ושל זולתנו
שסוכרת את יכולתנו להרגיש ולחוות את החיים מכל הלב.
התקווה מחליפה את הייאוש
כשאנחנו מוקירים ונזכרים במלוא העוצמה של הנשמה שבנו ושל אלוהים,
מצד אחד,
ומתמלאים ענווה וחמלה לעצמנו מול ההכרה במוגבלותנו האנושית
מצד שני.
המרירות ממותקת ואנחנו מתרככים
כשאנחנו מתחברים להכרת תודה על מה שיש לנו
ומאפשרים לעצמנו חמלה מנחמת ומרפאת לגבי מה שאין לנו ומה שכואב או חסר לנו.
 כשאנחנו נענים לעצמנו אנחנו פחות מרירים והקורבנות מתפוגגת
האנרגיה שלנו עולה והאמונה ביכולתנו גוברת
כשאנחנו ממתינים לרגע בו הרצון האותנטי מתעורר בנו
ונענים לו,
כשאנחנו מכווננים ליהנות מהעשייה ומהדרך,
כשאנחנו מקבלים את עצמנו בלי תנאים, הוכחות תלות בתוצאות ובהישגים...
אז גם יכולותינו מתבטאות במלוא הפוטנציאל הטבעי שלהן. 
 
ריפוי תקיעות, קטנות אמונה ותבוסתנות
עלינו להתמיד בתהליך הטיהור מהדפוסים השונים שגורמים לנו סבל
למצוא את כוח הרצון, האמונה וההתמדה
לדלות מתוכנו אורך רוח נחישות וסבלנות כריצה למרחקים ארוכים
ומאמץ נלהב ומתפרץ בפתחי ההזדמנות לפריצת דרך
כמו זה שמתקיים עכשיו ויכול להוביל לפריצת דרך בחיינו בתקופה הזאת!
לחדש את האמונה שלנו
להאמין בניסים ולאפשר לאמונתנו להגשים את עצמה.
לחוש את החירות האדירה בידיעה שהכל אפשרי בכל רגע
לקדש את חופש הבחירה שניתן לנו לברוא את חיינו
להכריע מתוך חיבור אל הלב, הכוונה המיטיבה והחזון שיונק מקיומנו הרוחני.
לאפשר לעצמנו לחשוב פתוח, להיות גמישים ויצירתיים בתפיסתנו,
לראות את הדברים אחרת...
לחדול מלהאמין ולאתגר בתוכנו אמונות נחרצות שסוגרות את לבנו או מרפות את ידינו–
אם אמונה לא מעוררת בנו השראה מיטיבה, אוהבת שמכוונת לכוונה, עמדה או פעולה מיטיבה – היא לא משרתת אותנו
ולרוב גם לא נכונה או בלתי מדויקת באופן בו אנו תופסים אותה.
לנסות לשאול את עצמנו במקרים אלה איך ניתן היה לראות את הדברים אחרת...
להיפתח להתחדשות,
לאפשר לאלוהים לברוא בנו רוח חדשה
על ידי כך שלא נתנגד אליה
ונהיה פתוחים וקשובים למה שהחיים משקפים לנו
ולמה שליבנו מורה לנו.
אנחנו יכולים מתוך כנות פנימית לדעת בדיוק מתי הלב שלנו פתוח ומתי הוא נסגר
וזה מצפן מצוין.