להזין את עצמך באהבה - מבוא

ראשי >תקשורים ומאמרים>מאמרים>להזין את עצמך באהבה - מבוא
להזין את עצמך באהבה: הקדמה
 
האם הרגשת פעם שלמרות שאת די מרוצה מעצמך בכל מיני תחומים בחייך, המראה שלך, וביתר שאת הגוף שלך מהווה נושא מתמיד לבחינה עצמית, שגורמת לך להתנדנד שוב ושוב בין שביעות רצון חולפת ומרוממת לבין רגעי אכזבה מתסכלים?
את יכולה להיזכר ברגעים של בליעת העלבון הטמון במספר גבוה מדי על צג המשקל בבוקר, השפלת עינייך בבושה אל מול מראה של בגד שנצמד למקומות שהיית מעדיפה להעלים, חרטה צורבת אחרי אכילה מוגזמת, מכבידה, עליה את יודעת שתשלמי מחר, על אותו הצג?
האם התנסית פעם בדיאטה, או אולי בהרבה כאלה, והיית כמו ילדה נזופה אל מול מאכלים אהובים שמנועים ממך, על ידי לא אחרת מאשר עצמך?
אם כן, המסרים הבאים הם בשבילך.
 
החיים בחברה שלנו משרישים בנו מגיל אפס דימויי יופי נשיים מסוימים, ולא אחרים, שרק מספר מצומצם של נשים בגילאים צעירים ובמבנה גוף צר ורזה מאוד יכולות להגיע אליהם, תוך שידורם המתמיד בעוצמה דרך ערוצי המדיה המגוונים.
המדיה מחזיקה במנגנונים שמאפשרים סינון של מנעד הרחב של מבני גוף וסוגי חזות ומראה לתחום צר שמותאם לאידאל יופי ספציפי.
אידאל יופי זה מצמצם את העגלגלות, הרוך ושפעתה של הנשיות לאיברים מיניים מוגבלים כמו השדיים והעכוז, וגם אלו מוטב שיהיו מוצקים ולא רפויים, מחוץ לשליטה או חלילה מתמסרים לכוח משיכתה של האדמה.
שאר חלקי הגוף, או כולם אם אתה גבר, אמורים להיות עוד יותר נוקשים, תנועתיים, פעילים, חזקים ואתלטיים.
זו תרבות שמכוונת לעיצוב הגוף על ידי שליטה בו, חיטוב מלשון לחטוב – לכרות את מה שמיותר, ולצמצם את כל העודף, והלא חיוני והכרחי אל תוך המועיל, המקובל ומוערך בחברה, התנועתי ופעיל תמיד, ביעילות, כאמור.
 
ההיכספות לאידאל היופי גוררת התבוננות על עצמנו מבחוץ פנימה, מהשאיפה לדימוי גוף מסוים, מיובא, לא שלנו עצמנו אלא כשל דמות ידוענית, נסיכה, דוגמנית או כל אישה ממשית או דמיונית אחרת – שהיא לא אני.
את הדימוי החיצוני הזה אנחנו רוצות, מאוד, להלביש על הגוף הפרטי שלנו, ומוכנות לעשות הרבה כדי שזה יתאפשר: להימנע מלאכול דברים שאהובים עלינו, לאלץ את עצמנו לעשות התעמלות שלא נעימה ומכאיבה לנו, לגעור בעצמנו כשאנחנו חוטאות באכילה של מה שאסור או במנוחה במקום התמדה בפעילות גופנית מחטבת.
למען האמת, זה לא התחום היחיד בו אנחנו מוכנות להפעיל על עצמנו מניפולציות מכאיבות או כאלה שמסבות לנו סבל, על מנת להגיע לתוצאות רצויות.
לפעמים זה משיג את מטרותיו, ולו לתקופה מסוימת, חולפת, שיש להתייסר כדי לאפשר לה להתמשך.
ואז, תמיד, באים גם רגעי השפל, של כישלון במטרות, חזרה לאחור או פשוט של דכדוך ומועקה מפני שאנחנו רוצות להיות יותר רזות (וגם יותר רווחיות בעבודה, יותר מוערכות בחברה, יותר תקתקניות בעבודות הבית, יותר אימהות מעולות וכן הלאה...).
ואנחנו שוב מכבידות את העול על עצמנו, ומבטיחות להיות אדוקות יותר באיסורים של הדיאטה (או אדוקות בשעות העבודה שלקחנו, בהתנדבות לתפקידים חברתיים, ברמות הניקיון, הסדר או הבישול, במניין שעות הפנאי שהצלחנו לתת לילדים וכדומה....).
אינך חייבת להיות כבולה לנצח במרדף המייסר אחרי המראה המושלם והבלתי אפשרי, או אחר מספר הקילוגרמים הרצוי והנכסף במשקל.
אינך חייבת להיות במרדף אחר דבר על חשבון עצמך, ההנאה והשמחה האותנטיות שלך מגופך מחוויותייך ומהחיים.
יש דרך אחרת: היא מתחילה מתזונה אינטואיטיבית ומתרחבת להזנת עצמך באהבה, עושה את צעדיה הראשונים בהיענות לגופך ומתקדמת להיענות ללבך ולנשמתך.
 ו...לא, זה לא אומר שאם תלכי בדרך הזאת תהיה שמנה יותר!
להפך: בדרך הזו את תיראי נפלא ותרגישי נהדר, במיטבך.
 
 
 
להזין את עצמך באהבה: הקדמה
 
האם הרגשת פעם שלמרות שאת די מרוצה מעצמך בכל מיני תחומים בחייך, המראה שלך, וביתר שאת הגוף שלך מהווה נושא מתמיד לבחינה עצמית, שגורמת לך להתנדנד שוב ושוב בין שביעות רצון חולפת ומרוממת לבין רגעי אכזבה מתסכלים?
את יכולה להיזכר ברגעים של בליעת העלבון הטמון במספר גבוה מדי על צג המשקל בבוקר, השפלת עינייך בבושה אל מול מראה של בגד שנצמד למקומות שהיית מעדיפה להעלים, חרטה צורבת אחרי אכילה מוגזמת, מכבידה, עליה את יודעת שתשלמי מחר, על אותו הצג?
האם התנסית פעם בדיאטה, או אולי בהרבה כאלה, והיית כמו ילדה נזופה אל מול מאכלים אהובים שמנועים ממך, על ידי לא אחרת מאשר עצמך?
אם כן, המסרים הבאים הם בשבילך.
 
החיים בחברה שלנו משרישים בנו מגיל אפס דימויי יופי נשיים מסוימים, ולא אחרים, שרק מספר מצומצם של נשים בגילאים צעירים ובמבנה גוף צר ורזה מאוד יכולות להגיע אליהם, תוך שידורם המתמיד בעוצמה דרך ערוצי המדיה המגוונים.
המדיה מחזיקה במנגנונים שמאפשרים סינון של מנעד הרחב של מבני גוף וסוגי חזות ומראה לתחום צר שמותאם לאידאל יופי ספציפי.
אידאל יופי זה מצמצם את העגלגלות, הרוך ושפעתה של הנשיות לאיברים מיניים מוגבלים כמו השדיים והעכוז, וגם אלו מוטב שיהיו מוצקים ולא רפויים, מחוץ לשליטה או חלילה מתמסרים לכוח משיכתה של האדמה.
שאר חלקי הגוף, או כולם אם אתה גבר, אמורים להיות עוד יותר נוקשים, תנועתיים, פעילים, חזקים ואתלטיים.
זו תרבות שמכוונת לעיצוב הגוף על ידי שליטה בו, חיטוב מלשון לחטוב – לכרות את מה שמיותר, ולצמצם את כל העודף, והלא חיוני והכרחי אל תוך המועיל, המקובל ומוערך בחברה, התנועתי ופעיל תמיד, ביעילות, כאמור.
 
ההיכספות לאידאל היופי גוררת התבוננות על עצמנו מבחוץ פנימה, מהשאיפה לדימוי גוף מסוים, מיובא, לא שלנו עצמנו אלא כשל דמות ידוענית, נסיכה, דוגמנית או כל אישה ממשית או דמיונית אחרת – שהיא לא אני.
את הדימוי החיצוני הזה אנחנו רוצות, מאוד, להלביש על הגוף הפרטי שלנו, ומוכנות לעשות הרבה כדי שזה יתאפשר: להימנע מלאכול דברים שאהובים עלינו, לאלץ את עצמנו לעשות התעמלות שלא נעימה ומכאיבה לנו, לגעור בעצמנו כשאנחנו חוטאות באכילה של מה שאסור או במנוחה במקום התמדה בפעילות גופנית מחטבת.
למען האמת, זה לא התחום היחיד בו אנחנו מוכנות להפעיל על עצמנו מניפולציות מכאיבות או כאלה שמסבות לנו סבל, על מנת להגיע לתוצאות רצויות.
לפעמים זה משיג את מטרותיו, ולו לתקופה מסוימת, חולפת, שיש להתייסר כדי לאפשר לה להתמשך.
ואז, תמיד, באים גם רגעי השפל, של כישלון במטרות, חזרה לאחור או פשוט של דכדוך ומועקה מפני שאנחנו רוצות להיות יותר רזות (וגם יותר רווחיות בעבודה, יותר מוערכות בחברה, יותר תקתקניות בעבודות הבית, יותר אימהות מעולות וכן הלאה...).
ואנחנו שוב מכבידות את העול על עצמנו, ומבטיחות להיות אדוקות יותר באיסורים של הדיאטה (או אדוקות בשעות העבודה שלקחנו, בהתנדבות לתפקידים חברתיים, ברמות הניקיון, הסדר או הבישול, במניין שעות הפנאי שהצלחנו לתת לילדים וכדומה....).
אינך חייבת להיות כבולה לנצח במרדף המייסר אחרי המראה המושלם והבלתי אפשרי, או אחר מספר הקילוגרמים הרצוי והנכסף במשקל.
אינך חייבת להיות במרדף אחר דבר על חשבון עצמך, ההנאה והשמחה האותנטיות שלך מגופך מחוויותייך ומהחיים.
יש דרך אחרת: היא מתחילה מתזונה אינטואיטיבית ומתרחבת להזנת עצמך באהבה, עושה את צעדיה הראשונים בהיענות לגופך ומתקדמת להיענות ללבך ולנשמתך.
 ו...לא, זה לא אומר שאם תלכי בדרך הזאת תהיה שמנה יותר!
להפך: בדרך הזו את תיראי נפלא ותרגישי נהדר, במיטבך.