אלמנט האש וההורות

ראשי >תקשורים ומאמרים>מאמרים>אלמנט האש וההורות
אלמנט האש וההורות
המסרים הבאים נובעים מתוך אור אינסוף.
 
הילדים הם פרי האהבה
חוויית ההורות נוצרת ומתהווה באופן טבעי, מתוך אש האהבה.
פרי הבטן הוא פרי האהבה על פני האדמה.
האמת הזו נכונה גם לגבי ילדים שנולדים בדרכים אחרות.
תינוק או תינוקת עשויים להיות פרי האהבה בין בני זוג או פרי הכמיהה לאהבה, או פרי אהבה לחיים עלי האדמות.
הרצון להעניק אהבה ולקבל אותה מהדהד בתוך חוויית ההורות באשר היא.
כפי שאש ניצתת מן השמיים בין בני הזוג, כך היא ניצתת מן השמיים בין הורים לילדיהם, והורים מתאהבים בילדיהם ברוב המקרים זמן קצר לאחר לידתם, אצל רוב האימהות זה קורה גם לפני כן.
 
הורים בצלם אלוה
חוויית ההורות מאפשרת להורים לחוש את ההיבט שבהם שהוא בצלם אלוה, ובמובן מסוים, למרות שהוא יחסי ומוגבל ובשום אופן לא מוחלט, הורים פתוחים לחוות את עצמם כבוראים של ילדיהם.
בין אם מדובר בבריאת הגוף הפיזי המתהווה בתוך הרחם, ביכולת לחיות את הילד ולהזינו ובבריאת האדם שהנו דרך החינוך.
בתוך כך יש להזכיר ולזכור שאנחנו כהורים רק מלווים וממלאים מקום של תפקיד הנשמה לפרק זמן מוגבל של הילדות.
מובן שאלוהים הוא זה שבורא את הבריות.
בעת ילדותם של ילדינו נפלה בידינו הזכות והחסד למלא תפקיד גם אם זמני, גם אם חלקי, בבריאה הזאת.
 
לאהוב את ילדינו יום יום וליהנות עמם
טוב לאפשר ולתת מקום לאש האהבה שיש בלבנו כלפי הילדים שלנו להתקיים ולהתרחש מדי יום, לחזור תמיד ולחוש את חיבור הנשמה הבסיסי והעמוק שמתקיים בינינו לבין הילדים שלנו, ומהדהד את אש האהבה הראשונית שקיימת בתוך הקשר הזה, אשר מקורה אלוהי.
מיטיב לחפש ולמצוא את ההתנסויות החוויות והפעילויות אשר מלבות את האש הזו ומקיימות אותה, דרך מה שמסב לנו הנאה וגם להם, ומאפשר הנאה משותפת.
הנאה משותפת תמיד טובה יותר מאשר פעילות משותפת שנועדה להרגיע רגשות אשמה של הורים ולאפשר להם להרגיש שהם בסדר, גם אם היא נובעת מחוויות משותפות שלא בהכרח נחשבות כחינוכיות מפתחות או מקדמות. 
זאת מכיוון שהחסד בהן טמון בפתיחת הלב וביצירת המרחב המיוחד בו מתקיימת אש האהבה וההתאהבות בין הורים לילדים.
 
מרחב הייחודי שמאפשר אהבה
המרחב הייחודי שמאפשר אהבה והתאהבות הוא מספיק קרוב אך גם מספיק נפרד זה מזה, כפי שהצתת אש פיזית או ממשית תלויה בכך שחומרי הגלם או העצים יהיו מספיק קרובים ובמגע אחד עם השני כדי להצית זה את זה, אך גם מספיק רחוק כדי לא לחנוק אחד את השני.


מידת הקירבה וההפרדה הנחוצות משתנות בשלבים שונים בחיים, הן בהתאם לגיל הילדים בינקותם, בילדותם ובבגרותם, והן בהתאם למצבים, הזדקקויות, צרכים משתנים בתקופות שונות.
 
מידת המרחב הנכונה
המרחק או המרחב המספיק הוא זה שמאפשר הן להורה והן לילד, להרגיש באופן מספק וממלא את עצמיותם השלמה, העצמאית והנפרדת, כך שזה יענה על הצורך של כל אחד מהצדדים בצורה אישית ואינדיווידואלית, באותו מצב, באותו שלב, באותו רגע.
אותה מידה של מרחב וקירבה עשויות להיות טובות להורה אחד ושגויות להורה אחר.
הקריטריונים למידת המרחב הנכונה אינם חיצוניים אלא פנימיים, בהתאם לצורך האישי, ברגע האמת – ההווה.
כך שכל צד בקשר יוכל להרגיש אם יש לו את עצמו, ושהמרחב האישי שלו או לה שלמים, בטוחים ובלתי מאוימים על ידי פלישה, ולא מצומצמים יותר מהנחוץ, ומאפשרים גדילה, התפתחות וצמיחה.
 
מידת הקירבה הנכונה
הקירבה צריכה להיות מספקת כדי להרגיש קשר ואהבה, כדי לחוש ולקיים את אש האהבה בין הורים לילדיהם כך שהיא לא תכבה.
מידת הקירבה הנכונה היא כזו שמאפשרת לכל צד לדעת ולהרגיש בלב שלו את האהבה הזו, וגם לדעת שהוא או היא אהובים.
בתוך הקשר בין הורים לילדיהם חשוב גם להרגיש שאני אוהבת וגם להרגיש שאני אהובה, גם את האהבה שיוצאת מהלב שלי ללב השני, וגם את זו שנכנסת אל הלב שלי ושלוחה  מהלב של ילדי.
 
לתת מרחב לעצמנו להיות
חשוב בהקשר זה לציין שמידת המרחב שמאפשרת לי להרגיש שיש לי את עצמי, תלויה גם בכך שאני נותנת לעצמי מקום להיות, מקום שאיננו מצריך הצדקות, צידוקים או נימוקים.
אני לא צריכה להוכיח שאני ראויה לו!
מרחב שהוא מולד, ונובע מעצם הבחירה שלי להיוולד לתוך הגלגול הזה, ומעצם הבחירה של אלוהים לברוא אותי בגוף בשר ודם בגלגול חיים מסוים.
מבחינה אנרגטית, מרחב זה בא לידי ביטוי בהילה שלמה ומלאה, ומבחינה רגשית בתחושה שאני ראויה למרחב הזה, שאני ראויה להיות ולהתקיים, מבלי שהדבר יהיה כרוך או מותנה בהוכחות כלשהן, מבלי שאצטרך לעשות דבר, באופן בלתי מותנה.
לעתים אפילו קרובות מצבים של תחושה שהמרחב מועט מדיי וחונק, עשויים להיות תוצאה של אי בהירות או חיבור מספק לתחושת הקיום אליה אני זכאית באופן בלתי מותנה.
מצב זה עשוי להיות מושלך על ילדיי, וגם להפך: הילדים עשויים להשליך תחושה כזו על הוריהם.
במצבים האלה ניתן להיעזר באלמנט המתכת, ולחזור לתחושת ההגדרה, הזהות העצמית והמרחב המולד, ורק לאחר מכן לבחון שוב את שאלת מידת הקירבה והמרחק הראויים בתוך הקשר בין הורים לילדים.
 
לקדש את זמן האיכות המשותף ולדעת להתפנות
מידת הקירבה הנכונה עשויה להיות מושפעת לא רק מזמן איכות משותף, וחוויות משותפות, אלא גם ממידת הפניות שמאפשרת לי לפתוח את לבי לילדים שלי.
כאשר הורים טרודים ועסוקים מאוד, הטרדות שלהם עומדות ויוצרות חיץ ביניהם לבין הילדים שלהם, אפילו ברגעי קירבה, ואז עשויה להיווצר תחושה שהקירבה לא מספקת.
במצבים האלה ראוי ומיטיב להתייחס לרגעי הקירבה כאל מקודשים, ולפנות מתוכם כל עיסוק של חול, שאינו קשור לקדושת הקירבה והאהבה.
 
הילדים מאיצים עבורנו תהליכים ומשקפים לנו אמיתות
הילדים שלנו מקיימים עמנו קשר נשמה קרוב ואינטימי, ולכן הם משמשים כקטליזטורים ומאיצים של תהליכים פנימיים עבורנו הוריהם, ואף כמורים לחיים ומתרגלים שלנו.
מתוך כך, האהבה שלנו אליהם עשויה להתערב ולהתערבב עם ציפיות והשלכות שונות, להימהל עם היבטים שונים של האגו, לעתים אז אנו רואים את ילדינו כמי שבהתנהגותם מעידים על איזה הורים ואלו בני אדם אנחנו, ופעמים רבות אנו עלולים להתבונן על ילדינו כמגשימים במקומנו היבטים אותם החמצנו, עליהם ויתרנו.
מעל הכל חשוב להבחין בהיבטים האלה בתפישה שלנו ולדעת, שהם שיקופים בלבד.
הם מיועדים לאפשר לנו להתפתח ולהתבונן על חלקים שהיו בלתי מודעים בתוכנו עד שהם השתקפו לנו דרך הילדים שלנו, ולקחת אותם פנימה, לעבודה פנימית, כזו של הגשמה עצמית, כזו של קבלה עצמית, כזו של חיזוק הביטחון והידיעה של מי שאנחנו.
נתבונן בשיקופים האלה ונדע שהם שיקופים ונראות, ולא המציאות עצמה.
במציאות האמתית הילדים שלנו הם נשמה וישות נפרדת, ויש להם נתיב, דרך וייעוד גבוה משל עצמם.
גם כל המקומות בהם הילדים שלנו מפעילים אותנו ולוחצים לנו על המקומות הרגישים – נועדו לאפשר לנו התפתחות.
 
כשאש האהבה לילדינו נעכרת
כאשר אש האהבה שלנו לילדים נעכרת, מתלקחת ויוצאת מתוך הגבולות שלה, אנחנו עשויים להיות חסרי סבלנות, לכעוס עליהם ואף להיות נתונים להתקפי זעם כלפיהם, ולסבול מייסורים של חרטה ומועקה אחרי כן, וגם לקנא בהם...
כשמצבים האלו מתרחשים, אנחנו עשויים להיכנס למעגל שניוני וקשה מנשוא של רגשות אשמה על כך שעצם כך הרגשות הללו מתקיימים בנו.
לעתים שכבה נוספת ובאה לידי ביטוי על ידי הצדקות ורציונאליזציות שלנו למה זה דווקא בסדר להרגיש כך, הדחקות והסברים.
אלו מונעים על ידי ההתבוננות מבחוץ פנימה: מה הילדים שלי יחשבו עליי? מה בן הזוג ישחוב עליי? מה החברה תחשוב עליי? מה אנשים נוספים יחשבו על כך? מה זה אומר עליי???
לעתים, הם מלווים ברחמים כלפי הילדים שלנו: מסכנים שהם חווים את זה.
 
חמלה והכלה כלפי עצמנו הם הריפוי
אין סוף לשכבות שיכולות להיווצר סביב גרען של אש שיצא משליטה בתוך מערכת היחסים על הילדים שלנו, וריפוי אחד: הכלה לעצמנו, עמוק ופשוט.
גם כהורים על כל התפקידים החיוניים שלנו, אנחנו רק מחליפים של מקום הנשמה כלפי הילדים בעת ילדותם, אנחנו רק לוקחים חלק ועוזרים במלאכות הבריאה שהיא של אלוהים, אבל אנחנו בני אדם.
 
חמלה לעצמנו מאפשרת לנו להחזיר את מה שהשלכנו על הילדים פנימה לעבודה עצמית
הילדים שלנו למעשה אמורים להפעיל אותנו, כדי להניע אותנו להתפתחות.
ברוב המקרים, מתוקף האבולוציה הרוחנית של האנושות, הילדים שלנו מיועדים ואמורים להרחיק לכת יותר מאתנו בגלגול החיים הזה, בהתפתחות שלהם, בראייה ובמודעות, בהגשמה.
הם מלמדים אותנו, הם מתרגלים אותנו.
לכן ההורים ראויים לכל החמלה בעולם, כלפי עצמם תחילה.
חמלה כלפי עצמנו במצב בו הילדים שלנו מפעילים אותנו היא לא אגוצנטריות.
להפך: היא דרך להחזיר ולקחת חזרה את ההשלכות עליהם ומהם חזרה לתוכנו פנימה, אל תוך תהליך הריפוי הפנימי שלנו.
 
חמלה כלפי עצמנו מבשילה בטבעיות לחמלה כלפי ילדינו
באופן טבעי,  מתוך החמלה לעצמנו, ללא שום צורך ברגשות אשמה או חשש משיפוטיות של אחרים, החמלה לעצמנו הופכת מאליה עם הבשלתה להיות חמלה כלפי הילדים שלנו.
החמלה לעצמנו היא דרך ההקשבה לצרכים האמתיים שלנו יכולה ליצור צלילות בראייה, דרך ההקשבה וההיענות לעצמנו אנחנו נהיים פנויים יותר, מכווצים פחות, פנויים יותר להקשיב לילדים שלנו.
בכך מוריד אלמנט המים את גובה הלהבות ברגע של התלקחות ומאפשר לנו לראות בבהירות איך ליצור את התנאים המיטיבים לקיומה של אש האהבה בינינו לבין הילדים שלנו, ומה המידות המדויקות ברגע הזה לקירבה ומרחק בינינו.
 
אש האהבה מאירה לנו ואותנו, היא שפע בלתי נדלה ליצירה צמיחה ופירות
התנאים המיטביים לאש האהבה מיטיבים הן עם ההורים והן עם הילדים שלהם, הן בילדותם והן בבגרותם.
כאשר התנאים הללו מתקיימים, אש האהבה בין הורים לילדים שלהם, ובין ההורים לילדים, מיטיבה, מחממת ופותחת, מאירה, ממסה חסימות פנימיות ומרפאת!
היא שפע בלתי נדלה ליצירה, לצמיחה ולפירות.
היא מאירה עם השפע שלה הן את ההורים והן את הילדים, ואת כל מי שבא עמם במגע ונמצא אתם בקשר, במעגלים הולכים ומתרחבים.
היא מאירה להם ומאירה אותם, היא מאירה לאנשים סביבם ואת האנשים סביבם, ומהדהדת ומשקפת חזרה לאלוהים בהתגלמות הארצית והאותנטית, את רמת החסד ואת האהבה מתוכה הבורא ברא אותנו מלכתחילה.         
 
אלמנט האש וההורות
המסרים הבאים נובעים מתוך אור אינסוף.
 
הילדים הם פרי האהבה
חוויית ההורות נוצרת ומתהווה באופן טבעי, מתוך אש האהבה.
פרי הבטן הוא פרי האהבה על פני האדמה.
האמת הזו נכונה גם לגבי ילדים שנולדים בדרכים אחרות.
תינוק או תינוקת עשויים להיות פרי האהבה בין בני זוג או פרי הכמיהה לאהבה, או פרי אהבה לחיים עלי האדמות.
הרצון להעניק אהבה ולקבל אותה מהדהד בתוך חוויית ההורות באשר היא.
כפי שאש ניצתת מן השמיים בין בני הזוג, כך היא ניצתת מן השמיים בין הורים לילדיהם, והורים מתאהבים בילדיהם ברוב המקרים זמן קצר לאחר לידתם, אצל רוב האימהות זה קורה גם לפני כן.
 
הורים בצלם אלוה
חוויית ההורות מאפשרת להורים לחוש את ההיבט שבהם שהוא בצלם אלוה, ובמובן מסוים, למרות שהוא יחסי ומוגבל ובשום אופן לא מוחלט, הורים פתוחים לחוות את עצמם כבוראים של ילדיהם.
בין אם מדובר בבריאת הגוף הפיזי המתהווה בתוך הרחם, ביכולת לחיות את הילד ולהזינו ובבריאת האדם שהנו דרך החינוך.
בתוך כך יש להזכיר ולזכור שאנחנו כהורים רק מלווים וממלאים מקום של תפקיד הנשמה לפרק זמן מוגבל של הילדות.
מובן שאלוהים הוא זה שבורא את הבריות.
בעת ילדותם של ילדינו נפלה בידינו הזכות והחסד למלא תפקיד גם אם זמני, גם אם חלקי, בבריאה הזאת.
 
לאהוב את ילדינו יום יום וליהנות עמם
טוב לאפשר ולתת מקום לאש האהבה שיש בלבנו כלפי הילדים שלנו להתקיים ולהתרחש מדי יום, לחזור תמיד ולחוש את חיבור הנשמה הבסיסי והעמוק שמתקיים בינינו לבין הילדים שלנו, ומהדהד את אש האהבה הראשונית שקיימת בתוך הקשר הזה, אשר מקורה אלוהי.
מיטיב לחפש ולמצוא את ההתנסויות החוויות והפעילויות אשר מלבות את האש הזו ומקיימות אותה, דרך מה שמסב לנו הנאה וגם להם, ומאפשר הנאה משותפת.
הנאה משותפת תמיד טובה יותר מאשר פעילות משותפת שנועדה להרגיע רגשות אשמה של הורים ולאפשר להם להרגיש שהם בסדר, גם אם היא נובעת מחוויות משותפות שלא בהכרח נחשבות כחינוכיות מפתחות או מקדמות. 
זאת מכיוון שהחסד בהן טמון בפתיחת הלב וביצירת המרחב המיוחד בו מתקיימת אש האהבה וההתאהבות בין הורים לילדים.
 
מרחב הייחודי שמאפשר אהבה
המרחב הייחודי שמאפשר אהבה והתאהבות הוא מספיק קרוב אך גם מספיק נפרד זה מזה, כפי שהצתת אש פיזית או ממשית תלויה בכך שחומרי הגלם או העצים יהיו מספיק קרובים ובמגע אחד עם השני כדי להצית זה את זה, אך גם מספיק רחוק כדי לא לחנוק אחד את השני.


מידת הקירבה וההפרדה הנחוצות משתנות בשלבים שונים בחיים, הן בהתאם לגיל הילדים בינקותם, בילדותם ובבגרותם, והן בהתאם למצבים, הזדקקויות, צרכים משתנים בתקופות שונות.
 
מידת המרחב הנכונה
המרחק או המרחב המספיק הוא זה שמאפשר הן להורה והן לילד, להרגיש באופן מספק וממלא את עצמיותם השלמה, העצמאית והנפרדת, כך שזה יענה על הצורך של כל אחד מהצדדים בצורה אישית ואינדיווידואלית, באותו מצב, באותו שלב, באותו רגע.
אותה מידה של מרחב וקירבה עשויות להיות טובות להורה אחד ושגויות להורה אחר.
הקריטריונים למידת המרחב הנכונה אינם חיצוניים אלא פנימיים, בהתאם לצורך האישי, ברגע האמת – ההווה.
כך שכל צד בקשר יוכל להרגיש אם יש לו את עצמו, ושהמרחב האישי שלו או לה שלמים, בטוחים ובלתי מאוימים על ידי פלישה, ולא מצומצמים יותר מהנחוץ, ומאפשרים גדילה, התפתחות וצמיחה.
 
מידת הקירבה הנכונה
הקירבה צריכה להיות מספקת כדי להרגיש קשר ואהבה, כדי לחוש ולקיים את אש האהבה בין הורים לילדיהם כך שהיא לא תכבה.
מידת הקירבה הנכונה היא כזו שמאפשרת לכל צד לדעת ולהרגיש בלב שלו את האהבה הזו, וגם לדעת שהוא או היא אהובים.
בתוך הקשר בין הורים לילדיהם חשוב גם להרגיש שאני אוהבת וגם להרגיש שאני אהובה, גם את האהבה שיוצאת מהלב שלי ללב השני, וגם את זו שנכנסת אל הלב שלי ושלוחה  מהלב של ילדי.
 
לתת מרחב לעצמנו להיות
חשוב בהקשר זה לציין שמידת המרחב שמאפשרת לי להרגיש שיש לי את עצמי, תלויה גם בכך שאני נותנת לעצמי מקום להיות, מקום שאיננו מצריך הצדקות, צידוקים או נימוקים.
אני לא צריכה להוכיח שאני ראויה לו!
מרחב שהוא מולד, ונובע מעצם הבחירה שלי להיוולד לתוך הגלגול הזה, ומעצם הבחירה של אלוהים לברוא אותי בגוף בשר ודם בגלגול חיים מסוים.
מבחינה אנרגטית, מרחב זה בא לידי ביטוי בהילה שלמה ומלאה, ומבחינה רגשית בתחושה שאני ראויה למרחב הזה, שאני ראויה להיות ולהתקיים, מבלי שהדבר יהיה כרוך או מותנה בהוכחות כלשהן, מבלי שאצטרך לעשות דבר, באופן בלתי מותנה.
לעתים אפילו קרובות מצבים של תחושה שהמרחב מועט מדיי וחונק, עשויים להיות תוצאה של אי בהירות או חיבור מספק לתחושת הקיום אליה אני זכאית באופן בלתי מותנה.
מצב זה עשוי להיות מושלך על ילדיי, וגם להפך: הילדים עשויים להשליך תחושה כזו על הוריהם.
במצבים האלה ניתן להיעזר באלמנט המתכת, ולחזור לתחושת ההגדרה, הזהות העצמית והמרחב המולד, ורק לאחר מכן לבחון שוב את שאלת מידת הקירבה והמרחק הראויים בתוך הקשר בין הורים לילדים.
 
לקדש את זמן האיכות המשותף ולדעת להתפנות
מידת הקירבה הנכונה עשויה להיות מושפעת לא רק מזמן איכות משותף, וחוויות משותפות, אלא גם ממידת הפניות שמאפשרת לי לפתוח את לבי לילדים שלי.
כאשר הורים טרודים ועסוקים מאוד, הטרדות שלהם עומדות ויוצרות חיץ ביניהם לבין הילדים שלהם, אפילו ברגעי קירבה, ואז עשויה להיווצר תחושה שהקירבה לא מספקת.
במצבים האלה ראוי ומיטיב להתייחס לרגעי הקירבה כאל מקודשים, ולפנות מתוכם כל עיסוק של חול, שאינו קשור לקדושת הקירבה והאהבה.
 
הילדים מאיצים עבורנו תהליכים ומשקפים לנו אמיתות
הילדים שלנו מקיימים עמנו קשר נשמה קרוב ואינטימי, ולכן הם משמשים כקטליזטורים ומאיצים של תהליכים פנימיים עבורנו הוריהם, ואף כמורים לחיים ומתרגלים שלנו.
מתוך כך, האהבה שלנו אליהם עשויה להתערב ולהתערבב עם ציפיות והשלכות שונות, להימהל עם היבטים שונים של האגו, לעתים אז אנו רואים את ילדינו כמי שבהתנהגותם מעידים על איזה הורים ואלו בני אדם אנחנו, ופעמים רבות אנו עלולים להתבונן על ילדינו כמגשימים במקומנו היבטים אותם החמצנו, עליהם ויתרנו.
מעל הכל חשוב להבחין בהיבטים האלה בתפישה שלנו ולדעת, שהם שיקופים בלבד.
הם מיועדים לאפשר לנו להתפתח ולהתבונן על חלקים שהיו בלתי מודעים בתוכנו עד שהם השתקפו לנו דרך הילדים שלנו, ולקחת אותם פנימה, לעבודה פנימית, כזו של הגשמה עצמית, כזו של קבלה עצמית, כזו של חיזוק הביטחון והידיעה של מי שאנחנו.
נתבונן בשיקופים האלה ונדע שהם שיקופים ונראות, ולא המציאות עצמה.
במציאות האמתית הילדים שלנו הם נשמה וישות נפרדת, ויש להם נתיב, דרך וייעוד גבוה משל עצמם.
גם כל המקומות בהם הילדים שלנו מפעילים אותנו ולוחצים לנו על המקומות הרגישים – נועדו לאפשר לנו התפתחות.
 
כשאש האהבה לילדינו נעכרת
כאשר אש האהבה שלנו לילדים נעכרת, מתלקחת ויוצאת מתוך הגבולות שלה, אנחנו עשויים להיות חסרי סבלנות, לכעוס עליהם ואף להיות נתונים להתקפי זעם כלפיהם, ולסבול מייסורים של חרטה ומועקה אחרי כן, וגם לקנא בהם...
כשמצבים האלו מתרחשים, אנחנו עשויים להיכנס למעגל שניוני וקשה מנשוא של רגשות אשמה על כך שעצם כך הרגשות הללו מתקיימים בנו.
לעתים שכבה נוספת ובאה לידי ביטוי על ידי הצדקות ורציונאליזציות שלנו למה זה דווקא בסדר להרגיש כך, הדחקות והסברים.
אלו מונעים על ידי ההתבוננות מבחוץ פנימה: מה הילדים שלי יחשבו עליי? מה בן הזוג ישחוב עליי? מה החברה תחשוב עליי? מה אנשים נוספים יחשבו על כך? מה זה אומר עליי???
לעתים, הם מלווים ברחמים כלפי הילדים שלנו: מסכנים שהם חווים את זה.
 
חמלה והכלה כלפי עצמנו הם הריפוי
אין סוף לשכבות שיכולות להיווצר סביב גרען של אש שיצא משליטה בתוך מערכת היחסים על הילדים שלנו, וריפוי אחד: הכלה לעצמנו, עמוק ופשוט.
גם כהורים על כל התפקידים החיוניים שלנו, אנחנו רק מחליפים של מקום הנשמה כלפי הילדים בעת ילדותם, אנחנו רק לוקחים חלק ועוזרים במלאכות הבריאה שהיא של אלוהים, אבל אנחנו בני אדם.
 
חמלה לעצמנו מאפשרת לנו להחזיר את מה שהשלכנו על הילדים פנימה לעבודה עצמית
הילדים שלנו למעשה אמורים להפעיל אותנו, כדי להניע אותנו להתפתחות.
ברוב המקרים, מתוקף האבולוציה הרוחנית של האנושות, הילדים שלנו מיועדים ואמורים להרחיק לכת יותר מאתנו בגלגול החיים הזה, בהתפתחות שלהם, בראייה ובמודעות, בהגשמה.
הם מלמדים אותנו, הם מתרגלים אותנו.
לכן ההורים ראויים לכל החמלה בעולם, כלפי עצמם תחילה.
חמלה כלפי עצמנו במצב בו הילדים שלנו מפעילים אותנו היא לא אגוצנטריות.
להפך: היא דרך להחזיר ולקחת חזרה את ההשלכות עליהם ומהם חזרה לתוכנו פנימה, אל תוך תהליך הריפוי הפנימי שלנו.
 
חמלה כלפי עצמנו מבשילה בטבעיות לחמלה כלפי ילדינו
באופן טבעי,  מתוך החמלה לעצמנו, ללא שום צורך ברגשות אשמה או חשש משיפוטיות של אחרים, החמלה לעצמנו הופכת מאליה עם הבשלתה להיות חמלה כלפי הילדים שלנו.
החמלה לעצמנו היא דרך ההקשבה לצרכים האמתיים שלנו יכולה ליצור צלילות בראייה, דרך ההקשבה וההיענות לעצמנו אנחנו נהיים פנויים יותר, מכווצים פחות, פנויים יותר להקשיב לילדים שלנו.
בכך מוריד אלמנט המים את גובה הלהבות ברגע של התלקחות ומאפשר לנו לראות בבהירות איך ליצור את התנאים המיטיבים לקיומה של אש האהבה בינינו לבין הילדים שלנו, ומה המידות המדויקות ברגע הזה לקירבה ומרחק בינינו.
 
אש האהבה מאירה לנו ואותנו, היא שפע בלתי נדלה ליצירה צמיחה ופירות
התנאים המיטביים לאש האהבה מיטיבים הן עם ההורים והן עם הילדים שלהם, הן בילדותם והן בבגרותם.
כאשר התנאים הללו מתקיימים, אש האהבה בין הורים לילדים שלהם, ובין ההורים לילדים, מיטיבה, מחממת ופותחת, מאירה, ממסה חסימות פנימיות ומרפאת!
היא שפע בלתי נדלה ליצירה, לצמיחה ולפירות.
היא מאירה עם השפע שלה הן את ההורים והן את הילדים, ואת כל מי שבא עמם במגע ונמצא אתם בקשר, במעגלים הולכים ומתרחבים.
היא מאירה להם ומאירה אותם, היא מאירה לאנשים סביבם ואת האנשים סביבם, ומהדהדת ומשקפת חזרה לאלוהים בהתגלמות הארצית והאותנטית, את רמת החסד ואת האהבה מתוכה הבורא ברא אותנו מלכתחילה.