אלמנט האש בטבע האדם והעולם ובמערכת היחסים עם עצמנו

ראשי >תקשורים ומאמרים>מאמרים>אלמנט האש בטבע האדם והעולם ובמערכת היחסים עם עצמנו
אלמנט האש בטבע האדם והעולם ובמערכת היחסים עם עצמנו
המסרים הבאים זורמים ונובעים דרך הווייתו של אור אינסוף בתוכנו...
 
אלמנט האש נובע מהשמיים ומהקיום הרוחני, כמו שבוערת בסנה, והיא התבטאות אלוהית ופלאית שמתאפשרת כמו קסם על פני האדמה.

כמו נוכחותו של אלוהים, נוכחותה של האש מעוררת כמיהה ומשיכה שגורמים לנו לחפש אותה תמיד, כהלך שמחפש בלילה אחריה להתחמם לאורה.

מנגד, גם כמו הנוכחות האלוהית עצמה, עוצמתה של האש עשויה להרתיע, ולהזהיר מפני ניתוב לא מותאם של כוחותיה, שעלול ליצור התכלות וחורבן.

ההתכלות והחורבן שעשויים להתרחש בעת שריפה, אינם נובעים מרוע או אכזריות, באלמנט האש או באלוהות, אלא מכשלים בהתאמה בין אור, החום והאנרגיה העצומים, לבין דרכי הכלתם וניתובם, ולאופן בו משתמשים בעוצמה הזו.  
 
 
 
אש התודעה והרגש
בגוף האדם מתקשר אלמנט האש בעיקר אל הלב, והוא מתבטא ושוכן בתוך החוויה הרגשית בחייו של אדם, כמו גם בתודעתו.
האור שבאש מסמל את התודעה, היכולת לראות, להבחין, לזהות, ללמוד ולהבין את מה שמתרחש בתוכי וסביבי, ואת מה שאני חווה, בעוד שחומה של האש מסמל את הרגש, שמחמם את לבי באהבה, או מתיך ובוער בחמת זעם...
 
האש היא דינאמית
כוחה של האש חי ונע ללא הפסק, ומתקיים תמיד ברקע, נוצר ומתהווה ללא הרף.
לא ניתן להחזיק באש או לאחוז בה, אי אפשר לקבע אותה או לגרום לה לחדול מתנועתה.
כפי שתהיה זו אשליה לנסות להחזיק בכוח האלוהי, לקבע אותו או לנסות לגרום לו להקפיא בריא המסוימת כפי שהיא, או לנסות להביא לכך שיחדל מהבריאה והיצירה הבלתי פוסקות של החיים.
 
ליצור מקום לאש ולרוח בחיינו
למרות זאת, ובאופן שחורג מיכולתו של הדימוי הזה להדגים את הדברים, אפשר ורצוי ליצור מקום לאש בתוך חיינו, ולפנות מקום לאלוהי, לרוחני, לנשמה.
זאת, תוך ניתוב הפוטנציאל הרוחני שנובע מאלמנט האש באופן הרמוני עם חוקי המשחק של החיים על פני האדמה, על הצרכים והרצונות האישיים שגלומים בהם.
 
נר ה' נשמת אדם
יש לזכור שלמרות שאלמנט האש הוא אלוהי בטבעו הוא לא האלוהים עצמו, כמו שהאור של הגוף האנרגטי שלנו, אור הנשמה, הוא אלוהי בטבעו אף אינו האלוהים כולו, אלא רק חלק ממנו.
נר ה' נשמת האדם
האש היא בתוך הנר הבוער, היא מאלוהים, חלק מהאלוהים – אבל היא לא אלוהים עצמו, אלא האצלה של כוח האלוהי אל תוך הנר.

זו האצלה שהיא תופעה שמתקיימת ברגע הווה מסוים, במקום שבו הנר דולק כאן ועכשיו.
אבל תופעה הזו האלוהית של האש, לא נמצאת בתוך החלק של הנר, אי אפשר לאחוז בה בתוך הפתיל שלו.
לראייה: קיימים גם נרות שהם כבויים והאש לא מתרחשת בהם, קיימת אש גם שלא בתוך נר.
 
תופעת האש
האש שבתוכנו, הנשמה שאנחנו, ממנה נובעים הרגשות והלכי הרוח והתודעה שלנו, היא תופעה שמתרחשת במפגש בין הנר המשול לגוף, לבין הנשמה, המשולה לאש, אש השמיים הנובעת מאלוהים.
היא מחייה את הגוף ומכלה אותו בעת ובעונה אחת, ודולקת בו עד שהוא נגמר.
כאשר הנר כבה נדמה שהאש מתכלה, אבל היא לא עוברת מן העולם, אלא באה לידי ביטוי בצורות אחרות ובמקומות שונים.
 
כבוד וחיבור להיבטים הרגשיים והתודעתיים
ההיבטים הרגשיים והתודעתיים הם ההתבטאויות הקרובות והטבעיות ביותר לנשמות אפנו שאלוהים נפח בקרבנו,
הם ההיבטים שמבדילים אדם חי מאדם שרק גופו חי,
והם מגלמים בתוכם את צלם אלוהים שניתן באדם.
טוב לנו לבני האדם להתחבר אל הרגשות ולתודעה שלנו, ולחיות אותם בחיוניות ובחופשיות, לאפשר להם להתקיים בקרבנו, לאפשר לעצמנו לחוות אותם.
 חשוב לכבד תמיד את החוויות הרגשיות והתודעתיות שבחיינו, באופן האותנטי שבו הן מופיעות.
 
לאזן את האש מבלי לכבות אותה
ולרפא ולאזן ולרתום את האש לצרכים שלנו, נכוון את עוצמתה ונתמיר את הרגשות כאשר יש בכך צורך, כאשר הם מסבים סבל שזקוק לריפוי, וזאת מבלי לכבות אותה!
תהליכי ההתמרה והמודעות, העבודה והריפוי עם הרגשות והממחשבות שלנו, חשוב שיהיו כאלה שיווסתו אותה מבלי לכבות את הראשוניות שבה, כי האש תמיד אותנטית וראשונית.
כמו שאנו יכולים לווסת מדורה ולחלק אותה למספר מוקדי אש שישרתו אותנו, תוך שאנו שמים לב שאיננו מחלקים או מעצבים אותה באופן מוגזם, כדי לא לגרום לה לכבות.
 
 
איך מלבים את האש?
בכל פעם שמתרחשים מצבים שהאש נחלשת בהם או עומדת לכבות, יש מקום ללבות אותה בסדר עדיפות גבוה יותר מאשר תהליכים אחרים של התמרה, עיצוב, סיתות האישיות וריפוי.
גם ליבוי של אש הוא סוג של ריפוי.
את האש מלבים דרך החיבור לכל מה שמלהיב אותנו, כל מה שמשמח את לבנו, ומעורר בנו תשוקה.
התשוקה, השמחה וההתלהבות שמקושרים לאלמנט האש, הנם היבטים ראשוניים ואינטואיטיביים, הם לא מצריכים מחשבה או התלבטות, רציונליזציה או הבנה, אלא שיש בהם ראשוניות ילדית, החלק שמבין זאת בצורה הטובה ביותר הוא הילד או הילדה הפנימית בתוך כלח אחת ואחד מאתנו.
 
אש ילדית ובוגרת
כאשר אלמנט האש נמצא באיזון עם שאר האלמנטים והפאזות בעולם הפנימי שלנו, מתאפשרת הגשמה של האש הראשונית, הילדית, שבאנו אתה לעולם, זו שאלוהים ליבה בקרבנו, עם תהליכי התמרה, התפתחות ובניה בתחומי החיים השונים.
ההגשמה הזו, מתיכה בין הילד או הילדה הפנימית שבי, זה שמשמח ומעיר ומעורר בי תשוקה מאליו, לבין מה שבניתי, עיצבתי, פיתחתי וריפאתי בהדרגה, בתהליכים ארוכי טווח בתוכי.
 
אש, יצירה והגשמה
בהקשר זה, אלמנט האש מתקשר לשיא ההגשמה, העומד בראש מעגל האלמנטים, במקום גבוה.
אלמנט האש מהווה סוג של אינטגרציה, התכה יחדיו ושילוב סינרגי של תהליכים וחוויות שונות, אל תוך שלב בו כל מה שעולה מן האדמה מהחיים על הארץ, מגיע לשיאו, ומתחבר שוב בחזרה אל השמיים, מהם באנו מלכתחילה.
בכך אלמנט האש מהווה שיקוף של החיים שניתנו לנו על ידי אלוהים בראי שיא יצירתו של האדם.
פירות היצירה שלו.
 
הגשמה אישית היא דרך להלל את אלוהים
גם באופן אישי, וגם של הישות האנושית כולה, פירות היצירתיות האנושית משקפים חזרה אל האלוהים ומהווים שיר הלל ותודה עבורו, שמקרין חזרה את החסד שהוא העניק לנו בכך שברא אותנו.
ההגשמה האישית של כל אחת ואחד, של כל אדם, היא דרך להודות ולהלל את אלוהיו.
אלוהים שמח בשמחת ההגשמה שלנו, כפי שהורים שמחים בשמחת ההגשמה של ילדיהם.
שמחת ההגשמה של האלוהות, החסד והברכה שהיא מעניקה לנו בחיים, מהווים אור שיכול להאיר ולהיטיב עם זולתנו.
מה שמיטיב אתי מיטיב עם זולתי, מתוקף האחדות שקיימת בין כל בני האדם.
 
להאיר את עצמנו, להאיר לזולת
כאשר טוב לנו ואנחנו בהגשמה מלאה, ובסיפוק והחיוניות שנובעים ממנה, וזורחים וקורנים מתוכנו במצב זה באופן טבעי, אנחנו מאירים ומאירות את הזולת.
ההארה לאחרים, המכונה בתרבות היהודית "אור לגויים", יכולה להתרחש רק כאשר אנחנו מאירים את עצמנו תחילה.
כפי שאש יכולה להאיר סביבה רק כשהיא עוצמתית וחזקה ומתקיימת בפני עצמה.
זו הסיבה שבגללה נתינה מתוך הקרבה, אין לה חסד וריפוי, כיוון שלהאיר לאחרים, אנחנו זקוקים להיות מוארים תחילה בתוכנו. .
אין הכוונה למצב אוטופי ובלתי מושג שיום אחד אולי יגיע, אלא לכל מה שמיטיב וממלא את לבנו, וגורם לו לעלות על גדותיו, משמח וממלא אותנו אנרגיה וגורם לנו לזרוח ולקרון.   
 
האיזון בין האש למים

התנועה שבין אלמנט המים, הייני והעמוק ביותר, לבין אלמנט האש היאנגי והגבוה ביותר, היא התנועה שבין החמלה מתוך החוויה העמוקה של האחדות בינינו, החמלה לעצמנו ולסבלנו כמו גם לאחרים, שמקביל לאלמנט המים,
לבין היכולת להיטיב עם עצמנו תחילה, לשמח ולאפשר לעצמנו את מה שמיטיב ומעיר ומעורר אהבה ושמחה בתוכנו, ומתוכם להשפיע ולהקרין אהבה ושמחה.
החמלה של אלמנט המים מעגנת את האש ומונעת ממנה להיות מרוכזת בעצמי, להיות הנאה והגשמה לעצמי בלבד.
היא מעגנת ומאזנת אותה על ידי המודעות לסבל שעדיין קיים בתוכנו, וגם אצל אחרים.
כמו סמל שבירת הכוס בחתונה, שמייצג את הזכיר השל הסבל והכאבה שקיימים על פני האדמה, גם ברגעי השמחה וההתעלות הגבוהים ביותר.

כיצד מאזנים האש והמים זה את זה
אלמנט האש מאזן את אלמנט המים בכך שהוא מונע מהמחלה להפוך להיות רחמים, צער ודיכאון.
בכך שהוא מונע מהריפוי להיות נתון החוצה באופן שמרוקן אותנו ומונע מאתנו לתת יותר ממה שיש לנו, ומונע מאתנו להיות בחמלה שהיא עוטפת והופכת לרחמים ולצער, היות ורחמים או צער לא  יכולים לרפא דבר,
ומכניס לחברה שמחה ויכולת לקבל והתמלא אל תוך לבנו.
אלמנט האש מייצג את האהבה, המשיכה, המאוהבות הקורנת המאירה, מחממת וממיסה גבולות ועכבות.
האהבה אל עצמו ואל הזולת והעולם סביבנו ואל אלוהינו במעגלים הולכים ומתרחישים.
לפיכך שאהבה לעצמנו איננה מנוגדת בשום אופן לאהבה לזולת, אלא נובעת מתוכה בטבעיות, באותו אופן שבו המקור מקרין בטבעיות החוצה ונהיה שמאיר על העולם ומקרין על סביבתו, ומאוזן באופן טבעי עם החמלה של אלמנט המים.
 
כשהאש הופכת לשריפה, התשוקה לתאווה והכריזמה לשתלטנות
מצבים בהם האש פורצת ומאיימת להפוך לשריפה, מייצגים ומסמלים מצבים בהם התשוקה לעוד ועוד לא מרוסנת ולא מאוזנת.
האהבה אז נערכת והופכת לתאווה.
היכולת להתמלא מתוכי ולהאיר בטבעיות אחרים יוצאת ממקומה ועלולה להפוך לרצון לקבל לעצמי בלבד ולהשתלט על אחרים.
 
השריפה מכלה באופן טבעי את חומר הבעירה
המצבים האלה בסופו של דברי נדונים להסתיים מעצמם, גם אם לא מאזנים או מרפאים אותם, היות והאש, בסוף מכלה את חומר הבעירה שלה:
התאווה לעוד ועוד והרצון לקבל יותר ויותר לעצמי או להשתלט על אחרים, בסופו של דבר מכלים את ההנאה בכך, זה הופך להיות כפייתי ומצמצם, והאנרגיה להמשיך ולקיים את המצבים האלה נגמרת מאליה.
בנוסף, במצבים אלו, הכריזמה המהפנטת שנוטה להיות לאנשים שיסוד האש דומיננטי באופיים, נעכרת והופכת להיות שתלטנות כוחנית, שיוצרת רתיעה אצל הזולת וגורמת לפחות שיתוף פעולה.
 אותה מערכת יחסים והתרחשות נכונה גם כלפי מצבים שלא מערבים אנשים אחרים, כשחלק מסוים בתוך האישיות מבקש להתחזק עוד ועוד על חלקים אחרים באישיות, עד שהוא נהיה כפייתי וגורם לכוחנות, שמעוררת התנגדות פנימית כלפיו, ונגד ניסיונות ההשתלטות שלו.
 
איזון הכוחנות והכפייתיות של אש בעודף בעזרת חמלת המים
במצבים האלו אלמנט המים, החמלה לסבל שבכפייתיות שלנו עצמנו כשאנחנו נהיים ככה, ובעקבות כך, ובהמשך לחמלה העצמית גם חמלה כלפי סבלם של אנשים אחרים שנוגעים לדבר, וסובלים מהלך רוח זה (של השריפה).
החמלה גם אם היא מלווה בצער, ההעמקה וההתבוננות פנימה של אלמנט המים, מאזנים ומרפאים את החוויות הקשורות להיבטים אלה, ממש כמו שמים יכולים לכבות שריפה.
אמנם החמלה מורידה אותנו מסוג של אופוריה במצבים האלה, אבל היא מחזירה אותנו אל העומק וההקשבה לאנושיות, ולנימי הרגש העדינים שבקרבנו.
לא חייבים לחכות לכך שתיווצר שריפה מכילה ומזיקה שזורעת חורבן, ויש לשים לב למצבים בהם האש יוצאת מהפרופורציה הנכונה והמיטיבה.
אלו כוללים סימנים כמו רצון שהופך לכפייתי, מאמץ נלהב שהופך למעיק ואובססיבי, כריזמה ויכולת לסחוף בהתלהבות שלנו אנשים אחרים או חלקי אישיות נוספים בתוכנו, שהופכת למאמצים לאלץ אנשים אחרים.
כאשר מופיעים הסימנים האלה, זה המקום והעיתוי הנכון לחזור ולהעמיק אל תוך המים, לאזן את האש מבלי לכבות אותה , ולהחזיר אותה לממדים הנכונים.
 
כשהאש מתמעטת יש לעזוב הכל וללבותה מחדש
במצבים בהם האש פוחתת ומתמעטת, גם אז מופיעים סימנים, כמו חיוניות פחותה, היעדר התלהבות ותחושת טעם בחיים, חוסר אנרגיה, אפרוריות, חוסר משמעות, קהות רגשית ותודעתית.
כאשר ההיבטים האלו מופיעים, זה הזמן להניח את כל שאר העיסוקים והתהליכים ולהתפנות להתחבר מחדש וללבות שוב את אש התשוקה והחיים בקרבנו – דרך כל מה שמשמח ומלהיב, מחבר אותנו אל הרוח ונותן לנו מרחב לחוות את חיינו באמת, במלאות, בשירות הן של ההיבטים הארציים והן של ההיבטים הרוחניים, בחיבור ביניהם, כמו החיבור שמתקיים בין הניצוץ האלוהי הרוחני לבין גוף הנר.
 
 
 
אלמנט האש בטבע האדם והעולם ובמערכת היחסים עם עצמנו
המסרים הבאים זורמים ונובעים דרך הווייתו של אור אינסוף בתוכנו...
 
אלמנט האש נובע מהשמיים ומהקיום הרוחני, כמו שבוערת בסנה, והיא התבטאות אלוהית ופלאית שמתאפשרת כמו קסם על פני האדמה.

כמו נוכחותו של אלוהים, נוכחותה של האש מעוררת כמיהה ומשיכה שגורמים לנו לחפש אותה תמיד, כהלך שמחפש בלילה אחריה להתחמם לאורה.

מנגד, גם כמו הנוכחות האלוהית עצמה, עוצמתה של האש עשויה להרתיע, ולהזהיר מפני ניתוב לא מותאם של כוחותיה, שעלול ליצור התכלות וחורבן.

ההתכלות והחורבן שעשויים להתרחש בעת שריפה, אינם נובעים מרוע או אכזריות, באלמנט האש או באלוהות, אלא מכשלים בהתאמה בין אור, החום והאנרגיה העצומים, לבין דרכי הכלתם וניתובם, ולאופן בו משתמשים בעוצמה הזו.  
 
 
 
אש התודעה והרגש
בגוף האדם מתקשר אלמנט האש בעיקר אל הלב, והוא מתבטא ושוכן בתוך החוויה הרגשית בחייו של אדם, כמו גם בתודעתו.
האור שבאש מסמל את התודעה, היכולת לראות, להבחין, לזהות, ללמוד ולהבין את מה שמתרחש בתוכי וסביבי, ואת מה שאני חווה, בעוד שחומה של האש מסמל את הרגש, שמחמם את לבי באהבה, או מתיך ובוער בחמת זעם...
 
האש היא דינאמית
כוחה של האש חי ונע ללא הפסק, ומתקיים תמיד ברקע, נוצר ומתהווה ללא הרף.
לא ניתן להחזיק באש או לאחוז בה, אי אפשר לקבע אותה או לגרום לה לחדול מתנועתה.
כפי שתהיה זו אשליה לנסות להחזיק בכוח האלוהי, לקבע אותו או לנסות לגרום לו להקפיא בריא המסוימת כפי שהיא, או לנסות להביא לכך שיחדל מהבריאה והיצירה הבלתי פוסקות של החיים.
 
ליצור מקום לאש ולרוח בחיינו
למרות זאת, ובאופן שחורג מיכולתו של הדימוי הזה להדגים את הדברים, אפשר ורצוי ליצור מקום לאש בתוך חיינו, ולפנות מקום לאלוהי, לרוחני, לנשמה.
זאת, תוך ניתוב הפוטנציאל הרוחני שנובע מאלמנט האש באופן הרמוני עם חוקי המשחק של החיים על פני האדמה, על הצרכים והרצונות האישיים שגלומים בהם.
 
נר ה' נשמת אדם
יש לזכור שלמרות שאלמנט האש הוא אלוהי בטבעו הוא לא האלוהים עצמו, כמו שהאור של הגוף האנרגטי שלנו, אור הנשמה, הוא אלוהי בטבעו אף אינו האלוהים כולו, אלא רק חלק ממנו.
נר ה' נשמת האדם
האש היא בתוך הנר הבוער, היא מאלוהים, חלק מהאלוהים – אבל היא לא אלוהים עצמו, אלא האצלה של כוח האלוהי אל תוך הנר.

זו האצלה שהיא תופעה שמתקיימת ברגע הווה מסוים, במקום שבו הנר דולק כאן ועכשיו.
אבל תופעה הזו האלוהית של האש, לא נמצאת בתוך החלק של הנר, אי אפשר לאחוז בה בתוך הפתיל שלו.
לראייה: קיימים גם נרות שהם כבויים והאש לא מתרחשת בהם, קיימת אש גם שלא בתוך נר.
 
תופעת האש
האש שבתוכנו, הנשמה שאנחנו, ממנה נובעים הרגשות והלכי הרוח והתודעה שלנו, היא תופעה שמתרחשת במפגש בין הנר המשול לגוף, לבין הנשמה, המשולה לאש, אש השמיים הנובעת מאלוהים.
היא מחייה את הגוף ומכלה אותו בעת ובעונה אחת, ודולקת בו עד שהוא נגמר.
כאשר הנר כבה נדמה שהאש מתכלה, אבל היא לא עוברת מן העולם, אלא באה לידי ביטוי בצורות אחרות ובמקומות שונים.
 
כבוד וחיבור להיבטים הרגשיים והתודעתיים
ההיבטים הרגשיים והתודעתיים הם ההתבטאויות הקרובות והטבעיות ביותר לנשמות אפנו שאלוהים נפח בקרבנו,
הם ההיבטים שמבדילים אדם חי מאדם שרק גופו חי,
והם מגלמים בתוכם את צלם אלוהים שניתן באדם.
טוב לנו לבני האדם להתחבר אל הרגשות ולתודעה שלנו, ולחיות אותם בחיוניות ובחופשיות, לאפשר להם להתקיים בקרבנו, לאפשר לעצמנו לחוות אותם.
 חשוב לכבד תמיד את החוויות הרגשיות והתודעתיות שבחיינו, באופן האותנטי שבו הן מופיעות.
 
לאזן את האש מבלי לכבות אותה
ולרפא ולאזן ולרתום את האש לצרכים שלנו, נכוון את עוצמתה ונתמיר את הרגשות כאשר יש בכך צורך, כאשר הם מסבים סבל שזקוק לריפוי, וזאת מבלי לכבות אותה!
תהליכי ההתמרה והמודעות, העבודה והריפוי עם הרגשות והממחשבות שלנו, חשוב שיהיו כאלה שיווסתו אותה מבלי לכבות את הראשוניות שבה, כי האש תמיד אותנטית וראשונית.
כמו שאנו יכולים לווסת מדורה ולחלק אותה למספר מוקדי אש שישרתו אותנו, תוך שאנו שמים לב שאיננו מחלקים או מעצבים אותה באופן מוגזם, כדי לא לגרום לה לכבות.
 
 
איך מלבים את האש?
בכל פעם שמתרחשים מצבים שהאש נחלשת בהם או עומדת לכבות, יש מקום ללבות אותה בסדר עדיפות גבוה יותר מאשר תהליכים אחרים של התמרה, עיצוב, סיתות האישיות וריפוי.
גם ליבוי של אש הוא סוג של ריפוי.
את האש מלבים דרך החיבור לכל מה שמלהיב אותנו, כל מה שמשמח את לבנו, ומעורר בנו תשוקה.
התשוקה, השמחה וההתלהבות שמקושרים לאלמנט האש, הנם היבטים ראשוניים ואינטואיטיביים, הם לא מצריכים מחשבה או התלבטות, רציונליזציה או הבנה, אלא שיש בהם ראשוניות ילדית, החלק שמבין זאת בצורה הטובה ביותר הוא הילד או הילדה הפנימית בתוך כלח אחת ואחד מאתנו.
 
אש ילדית ובוגרת
כאשר אלמנט האש נמצא באיזון עם שאר האלמנטים והפאזות בעולם הפנימי שלנו, מתאפשרת הגשמה של האש הראשונית, הילדית, שבאנו אתה לעולם, זו שאלוהים ליבה בקרבנו, עם תהליכי התמרה, התפתחות ובניה בתחומי החיים השונים.
ההגשמה הזו, מתיכה בין הילד או הילדה הפנימית שבי, זה שמשמח ומעיר ומעורר בי תשוקה מאליו, לבין מה שבניתי, עיצבתי, פיתחתי וריפאתי בהדרגה, בתהליכים ארוכי טווח בתוכי.
 
אש, יצירה והגשמה
בהקשר זה, אלמנט האש מתקשר לשיא ההגשמה, העומד בראש מעגל האלמנטים, במקום גבוה.
אלמנט האש מהווה סוג של אינטגרציה, התכה יחדיו ושילוב סינרגי של תהליכים וחוויות שונות, אל תוך שלב בו כל מה שעולה מן האדמה מהחיים על הארץ, מגיע לשיאו, ומתחבר שוב בחזרה אל השמיים, מהם באנו מלכתחילה.
בכך אלמנט האש מהווה שיקוף של החיים שניתנו לנו על ידי אלוהים בראי שיא יצירתו של האדם.
פירות היצירה שלו.
 
הגשמה אישית היא דרך להלל את אלוהים
גם באופן אישי, וגם של הישות האנושית כולה, פירות היצירתיות האנושית משקפים חזרה אל האלוהים ומהווים שיר הלל ותודה עבורו, שמקרין חזרה את החסד שהוא העניק לנו בכך שברא אותנו.
ההגשמה האישית של כל אחת ואחד, של כל אדם, היא דרך להודות ולהלל את אלוהיו.
אלוהים שמח בשמחת ההגשמה שלנו, כפי שהורים שמחים בשמחת ההגשמה של ילדיהם.
שמחת ההגשמה של האלוהות, החסד והברכה שהיא מעניקה לנו בחיים, מהווים אור שיכול להאיר ולהיטיב עם זולתנו.
מה שמיטיב אתי מיטיב עם זולתי, מתוקף האחדות שקיימת בין כל בני האדם.
 
להאיר את עצמנו, להאיר לזולת
כאשר טוב לנו ואנחנו בהגשמה מלאה, ובסיפוק והחיוניות שנובעים ממנה, וזורחים וקורנים מתוכנו במצב זה באופן טבעי, אנחנו מאירים ומאירות את הזולת.
ההארה לאחרים, המכונה בתרבות היהודית "אור לגויים", יכולה להתרחש רק כאשר אנחנו מאירים את עצמנו תחילה.
כפי שאש יכולה להאיר סביבה רק כשהיא עוצמתית וחזקה ומתקיימת בפני עצמה.
זו הסיבה שבגללה נתינה מתוך הקרבה, אין לה חסד וריפוי, כיוון שלהאיר לאחרים, אנחנו זקוקים להיות מוארים תחילה בתוכנו. .
אין הכוונה למצב אוטופי ובלתי מושג שיום אחד אולי יגיע, אלא לכל מה שמיטיב וממלא את לבנו, וגורם לו לעלות על גדותיו, משמח וממלא אותנו אנרגיה וגורם לנו לזרוח ולקרון.   
 
האיזון בין האש למים

התנועה שבין אלמנט המים, הייני והעמוק ביותר, לבין אלמנט האש היאנגי והגבוה ביותר, היא התנועה שבין החמלה מתוך החוויה העמוקה של האחדות בינינו, החמלה לעצמנו ולסבלנו כמו גם לאחרים, שמקביל לאלמנט המים,
לבין היכולת להיטיב עם עצמנו תחילה, לשמח ולאפשר לעצמנו את מה שמיטיב ומעיר ומעורר אהבה ושמחה בתוכנו, ומתוכם להשפיע ולהקרין אהבה ושמחה.
החמלה של אלמנט המים מעגנת את האש ומונעת ממנה להיות מרוכזת בעצמי, להיות הנאה והגשמה לעצמי בלבד.
היא מעגנת ומאזנת אותה על ידי המודעות לסבל שעדיין קיים בתוכנו, וגם אצל אחרים.
כמו סמל שבירת הכוס בחתונה, שמייצג את הזכיר השל הסבל והכאבה שקיימים על פני האדמה, גם ברגעי השמחה וההתעלות הגבוהים ביותר.

כיצד מאזנים האש והמים זה את זה
אלמנט האש מאזן את אלמנט המים בכך שהוא מונע מהמחלה להפוך להיות רחמים, צער ודיכאון.
בכך שהוא מונע מהריפוי להיות נתון החוצה באופן שמרוקן אותנו ומונע מאתנו לתת יותר ממה שיש לנו, ומונע מאתנו להיות בחמלה שהיא עוטפת והופכת לרחמים ולצער, היות ורחמים או צער לא  יכולים לרפא דבר,
ומכניס לחברה שמחה ויכולת לקבל והתמלא אל תוך לבנו.
אלמנט האש מייצג את האהבה, המשיכה, המאוהבות הקורנת המאירה, מחממת וממיסה גבולות ועכבות.
האהבה אל עצמו ואל הזולת והעולם סביבנו ואל אלוהינו במעגלים הולכים ומתרחישים.
לפיכך שאהבה לעצמנו איננה מנוגדת בשום אופן לאהבה לזולת, אלא נובעת מתוכה בטבעיות, באותו אופן שבו המקור מקרין בטבעיות החוצה ונהיה שמאיר על העולם ומקרין על סביבתו, ומאוזן באופן טבעי עם החמלה של אלמנט המים.
 
כשהאש הופכת לשריפה, התשוקה לתאווה והכריזמה לשתלטנות
מצבים בהם האש פורצת ומאיימת להפוך לשריפה, מייצגים ומסמלים מצבים בהם התשוקה לעוד ועוד לא מרוסנת ולא מאוזנת.
האהבה אז נערכת והופכת לתאווה.
היכולת להתמלא מתוכי ולהאיר בטבעיות אחרים יוצאת ממקומה ועלולה להפוך לרצון לקבל לעצמי בלבד ולהשתלט על אחרים.
 
השריפה מכלה באופן טבעי את חומר הבעירה
המצבים האלה בסופו של דברי נדונים להסתיים מעצמם, גם אם לא מאזנים או מרפאים אותם, היות והאש, בסוף מכלה את חומר הבעירה שלה:
התאווה לעוד ועוד והרצון לקבל יותר ויותר לעצמי או להשתלט על אחרים, בסופו של דבר מכלים את ההנאה בכך, זה הופך להיות כפייתי ומצמצם, והאנרגיה להמשיך ולקיים את המצבים האלה נגמרת מאליה.
בנוסף, במצבים אלו, הכריזמה המהפנטת שנוטה להיות לאנשים שיסוד האש דומיננטי באופיים, נעכרת והופכת להיות שתלטנות כוחנית, שיוצרת רתיעה אצל הזולת וגורמת לפחות שיתוף פעולה.
 אותה מערכת יחסים והתרחשות נכונה גם כלפי מצבים שלא מערבים אנשים אחרים, כשחלק מסוים בתוך האישיות מבקש להתחזק עוד ועוד על חלקים אחרים באישיות, עד שהוא נהיה כפייתי וגורם לכוחנות, שמעוררת התנגדות פנימית כלפיו, ונגד ניסיונות ההשתלטות שלו.
 
איזון הכוחנות והכפייתיות של אש בעודף בעזרת חמלת המים
במצבים האלו אלמנט המים, החמלה לסבל שבכפייתיות שלנו עצמנו כשאנחנו נהיים ככה, ובעקבות כך, ובהמשך לחמלה העצמית גם חמלה כלפי סבלם של אנשים אחרים שנוגעים לדבר, וסובלים מהלך רוח זה (של השריפה).
החמלה גם אם היא מלווה בצער, ההעמקה וההתבוננות פנימה של אלמנט המים, מאזנים ומרפאים את החוויות הקשורות להיבטים אלה, ממש כמו שמים יכולים לכבות שריפה.
אמנם החמלה מורידה אותנו מסוג של אופוריה במצבים האלה, אבל היא מחזירה אותנו אל העומק וההקשבה לאנושיות, ולנימי הרגש העדינים שבקרבנו.
לא חייבים לחכות לכך שתיווצר שריפה מכילה ומזיקה שזורעת חורבן, ויש לשים לב למצבים בהם האש יוצאת מהפרופורציה הנכונה והמיטיבה.
אלו כוללים סימנים כמו רצון שהופך לכפייתי, מאמץ נלהב שהופך למעיק ואובססיבי, כריזמה ויכולת לסחוף בהתלהבות שלנו אנשים אחרים או חלקי אישיות נוספים בתוכנו, שהופכת למאמצים לאלץ אנשים אחרים.
כאשר מופיעים הסימנים האלה, זה המקום והעיתוי הנכון לחזור ולהעמיק אל תוך המים, לאזן את האש מבלי לכבות אותה , ולהחזיר אותה לממדים הנכונים.
 
כשהאש מתמעטת יש לעזוב הכל וללבותה מחדש
במצבים בהם האש פוחתת ומתמעטת, גם אז מופיעים סימנים, כמו חיוניות פחותה, היעדר התלהבות ותחושת טעם בחיים, חוסר אנרגיה, אפרוריות, חוסר משמעות, קהות רגשית ותודעתית.
כאשר ההיבטים האלו מופיעים, זה הזמן להניח את כל שאר העיסוקים והתהליכים ולהתפנות להתחבר מחדש וללבות שוב את אש התשוקה והחיים בקרבנו – דרך כל מה שמשמח ומלהיב, מחבר אותנו אל הרוח ונותן לנו מרחב לחוות את חיינו באמת, במלאות, בשירות הן של ההיבטים הארציים והן של ההיבטים הרוחניים, בחיבור ביניהם, כמו החיבור שמתקיים בין הניצוץ האלוהי הרוחני לבין גוף הנר.