אלמנט העץ וריפוי הקשר עם הורינו בעבר ו/או בהווה

ראשי >תקשורים ומאמרים>מאמרים>אלמנט העץ וריפוי הקשר עם הורינו בעבר ו/או בהווה
אלמנט העץ וריפוי מערכת היחסים עם הורינו בעבר ובהווה
 
ריפוי, התמרה, הזנה ואיזון של הקשר שלנו עם הורינו הוא כמו ריפוי וייצוב של החיבור אל השורשים, שנטועים בחיים על פני האדמה, ואל המקום הייחודי שיש לכל אחת ואחד מאתנו בשרשרת של נצח הדורות.

מדובר בריפוי והתמרה שלהם פוטנציאל עצום בכל הנוגע לטיהור הקרמה – שלנו כמו גם של הדורות הבאים.
יש לתת את הדעת לכך שהקשר שקיים, היה ויהיה לנו עם הורינו הנו הדדי מבחינה רוחנית – כפי שבאותה מידה בה השורשים נחוצים לבריאות העץ כולו, כך גם העלים.
ההזנה של השורשים תלויה לא רק באדמה, אלא גם באנרגיה שהעץ מפיק מהמפגש של עלי הצמרת עם אור השמיים.
כך גם כפי שהבריאות הנפשית והאושר שלנו בימי ילדותנו וודאי, וגם בבגרותנו, מושפעים ותלויים גם מהקשר עם הורינו – ההפך גם הוא נכון.
האושר, הבריאות והאיזון הנפשי של הורינו תלוי גם בריפוי הקשר שלהם אתנו, ילדיהם.
 
הורות ככהונה והדדיות הנתינה בין הורים לילדיהם
בבגרותנו אנחנו יכולים לראות את האחדות שבין הדורות והרצף שמתרחש ונוצר בהתחלפות שלהם ובקשר ביניהם, ואת ההדדיות הדו סטרית שמתקיימת ברמה הרוחנית בקשר בינינו לבין הורינו.
יש מקום לטהר שיירים של התייחסות ילדית שנותרה בנו אל ההורים כמי שרק אמורים להיות בנתינה כלפינו.
יש לתת את הדעת על כך שתפקיד הליווי הנשמתי של אימהות ותפקיד ההבחנה וההבדלה של אבות – הנם חולפים.
התפקידים ההוריים הנם, במובן מסוים, פונקציה שהורים ממלאים באופן זמני עבור ילדיהם, מעין תפקיד בתיאטרון או מחזה, או סוג של כהונה שעוברת מדור לדור, וכל אחד ממלא אותה באופן זמני ומעביר אחריו את 'אפוד הכוהנים' להורים הצעירים הבאים.

בכל מקרה – התפקידים ההוריים אינם הורינו עצמם, אלא פונקציה חולפת שהם מילאו עבורנו בעיקר בימי הילדות.
 
התבגרות לליווי הנשמה המחליף את הליווי ההורי
ההתבגרות וההבשלה שלנו מיועדות להביא אותנו למקום בו נחזור להיות מודרכים ומונחים על ידי הליווי הנשמתי – הליווי של הנשמה שאנחנו.
כי הנשמה היא אני באמת. היא האדמה במובן הרוחני – נצח הקיום, הזהות האמתית הקבועה  שאינה מותנית בדבר, שאיש לא יכול לתת לנו מלבד עצמנו ואיש לא יכול לקחתה מאתנו.
 
ההתפתחות שלנו מתאפשרת הודות להצלחה וגם לכישלון של תפקודם ההורי של הורינו
תהליך ההפיכה שלנו להורים של עצמנו והחיבור אל הליווי הרוחני האמתי של מי שאנחנו באמת, מתאפשר גם הודות למעלות וליתרונות, ולליווי שההורים שלנו נתנו לנו, וגם הודות לדברים שהם לא נתנו לנו.
כפי שילד לומד ללכת, גם בזכות ההצלחות שלו בצעדיו הראשונים וגם בזכות נפילותיו.

כפי שנאמר בתנ"ך :"שבטך ומשענתך המה ינחמוני" – גם שבט המסמל את המכות, הקשיים והטראומות, וגם המשענת , המסמלת את התמיכה, החיבוק האוהב – שניהם מנחמים ומעצימים.
בפרספקטיבה האלוהית הגבוהה שמעבר להתבוננות הדואלית האנושית, הניגודים האלה אינם סותרים אחד את השני.
 
הורות והאבולוציה האנושית
 
מתוך הפרספקטיבה הרחבה הזו, הורינו עשו ועושים כמיטב יכולתם, ויכולתנו שלנו וזו של ילדינו, וודאי, מכוונות להיות רחבות יותר – מתוקף האבולוציה של האנושות.
לכן, אך טבעי הוא שאנחנו נוכל לראות, להשיג ולממש את חיינו בכלל ואת תפקיד וחוויית ההורות בפרט, באופן רחב וגבוה מאשר הורינו, בהיבטים שונים.
 
יכולתם ההורית של הורינו, תודעה קולקטיבית ואחדות האנושות
היכולת ההורית של הורינו, מושפעת הייתה ועודנה, מהתודעה הקולקטיבית של החברה בתקופת הדור שאליו הם שייכים, ובה בעת, מהשפעתם של עכבות אישיות ופרטיות שלהם.
זאת, היות ותודעת היחיד משפיעה ומושפעת, מהווה חלק ונוצרת מתוך ולתוך התודעה הקולקטיבית.
מכיוון שכולנו אחד – כמו רשת של אור שנקודות האור בתוכה קשורות זו לזו על ידי חוטים של אור.

כולנו יחד מהווים את הישות האנושית השלמה.
כל אחד ואחת מאתנו, הוא כמו תא בתוך גוף שלם, לצד התפקוד העצמאי והעצמי, כפי שלכל תא בגוף יש קיום עצמאי ונפרד, יש לנו בו זמנית תלות ושייכות לחייו של הגוף כולו, הישות האנושית השלמה.
 
הכרה בהיותן של חוויות הילדות בחירת נשמה וויתור על האשמה
לצד את זווית הראייה הרחבה הזו, ניתן וחשוב להעמיק גם אל ההיבטים האישיים של החוויות בקשר עם הורינו.
על מנת לשמור על צלילות הראייה, ועל גישה שמקדמת ריפוי, חשוב שכאשר אנחנו מתבוננים בחוויות שיש לנו בימי הילדות ובבגרותנו כיום, בקשר עם הורינו – נזכור תמיד שדבר ממה שקרה אינו באשמתו של איש.
הכל נהיה בדברו של אלוהים, דרך ההורים שלנו ודרך החוויות גם הקשות שמזומנות לנו בקשר אתם.
הכל ניתן ומתאפשר גם בחסדו של אלוהים, בהיבטים החיוביים של החוויות שלנו בקשר עם ההורים.
החוויות הללו לעולם אינן מקריות, אלא שאנו מזמנים אותנו לעצמנו ברמת הנשמה, מכיוון דהן נחוצות והכרחיות לגדילה ולהתפתחות שלנו בנתיב הנשמה.
 
הורים ב- doing ילדים ב- being
בהיותנו ילדים, כמו הילדים בכל דור, גם אנחנו, כל אחד ואחת מאתנו רצינו לשתף בקסם ובקריאה של החוויה העצומה אל מול החיים, כפי שקלטנו אותם בעיניים רעננות של ילדים.
בעומק לבם, הורינו רצו גם הם להתחבר אל הקסם הזה, לרגעים זה התאפשר והסתייע להם וברגעים אחרים נמנע מהם, בגלל פחדים וראייה מצמצמת, דחף הישרדותי ועכבות, טראומות והישרדותיות ומטרה למנוע מהם להשתנות וגם בהשפעת הזרם המעשי המניע של אלמנט העץ.
כילדים, כמו ילדים באשר הם, אנחנו היינו, בין אם אנחנו זוכרים את זה ובין אם לא, בהוויה, היינו ב- Being.
ההורים שלנו לעומת זאת, כאנשים שמגיעים לשלב ההורות באשר הם, בכל תקופה ומדינה ותרבות ובכל דור, נתונים להשפעת הזרם המעשי, של העשייה, של ה- Doing.
 
גם לנו היו תפקידים רוחניים כילדים כלפי הורינו
לא רק ההורים שלנו לקחו מרמת הנשמה תפקיד של ליווי כלפינו ילדיהם, גם אנחנו כילדים נטלנו על עצמנו תפקיד רוחני, גם אם מבללי דעת, כי לא היינו מודעים לכך, כלפי ההורים שלנו – תפקיד החיבור המחודש והרענן אל החיים.
לחדש, לרענן ולחבר אותם שוב אל הקסם, הפליאה, היופי, החסד, האור והאלוהי שבתוך כל דבר ודבר בחיים.
כפי שהם לעתים הצליחו ולעתים פחות בתפקיד שלהם, גם אנחנו לעתים הצלחנו ולעתים פחות בתפקיד שנטלנו מרמת הנשמה בקשר אתם.

היותו של הקשר בין הורים לילדיהם בלתי ניתן להפרה, ותפקיד הכוונה המיטיבה בתוכו
בהיותו של הקשר בין הורים לילדיהם בלתי ניתן להפרה בתוך גלגול חיים אחד, עמוק יציב וחזק יותר מאשר הכוונות האישיותיות שלנו, ואפילו יותר מהרצון החופשי שניתן לנו, הריפוי של ההורים שלנו, והריפוי  שלנו, ההתפתחות שלהם וזו שלנו שלובות זו בזו באופן בלתי ניתן להתרה.
בגלל עוצמת הקשר הזה, כוונה מיטיבה שאנחנו יוצרים ומטפחים בלבנו כלפי הורינו, בכל גיל בו הם נמצאים וגם אחרי שהנשמה שלהם עוזבת את הגוף, יכולה בהחלט להיטיב ולהשפיע עליהם באופן חיובי.
בה בעת, כוונה מיטיבה זו משפיעה ומביאה ברכה וחסד גם ללב שלנו.
השמירה על כוונה מיטיבה כלפי ההורים שלנו, יהיו המגבלות, הטעויות והשגיאות שלהם בעבר ובהווה אשר יהיו – מאפשרת לנו לשמור על קשר רציף, בין אם הוא ישיר ומתבטא בפועל באופן פיזי ואמתי עם הורינו, ובין אם בכוונה, ומתבטא בלב שלנו כקשר רוחני אתם, באופן ששומר על שלמותנו, כמו עץ שזקוק להיות בקשר עם השורשים שלו כדי להיות עץ שלם, כפי שגוף זקוק להיות בקשר עם איבריו לצורך פעולתו השלמה.
הכוונה המיטיבה היא תרופה רבת עוצמה בהקשר זה של קשר עם הורינו, היא יוצרת קרמה חיובית, מטהרת רגשות עכורים, ולא מוכרחה להיות מותנית בסליחה אליהם – אנחנו יכולים להתכוון שיהיה להם טוב, גם אם עשו טעויות שהן נוראות ואיומות בעינינו, גם אם הראייה שלהם מוגבלת מבחינת מודעות עצמית, וגם אם עזבו כבר את גופם.
להיטיב עם השורשים שלנו זה להיטיב עם עצמנו, כשטוב להורים שלנו נהיה גם לנו טוב יותר.
כוונה יוצרת מציאות – הכוונה המיטיבה יכולה ליצור מציאות מיטיבה גם עבור ההורים שלנו וגם לעצמנו בקשר איתם.
 
הכרה, זיהוי וריפוי חלקי אישיות פנימיים שהתפתחו בימי הילדות
חשוב גם שנתבונן על כל חלקי האישיות, החוויות והזיכרונות הפנימיים מימי ילדותנו שזקוקים לריפוי.
אין מה לכעוס ולהתרעם עליהם, הם כולם היו מיועדים להיות והם חלק בלתי נמנע ובלתי נפרד מההתפתחות שלנו ברמת הנשמה.
בבגרותנו, אנחנו יכולים ויכולות להיות ההורים של עצמנו, לרפא ולהכיל, לחבק ולהקשיב לכל החלקים הפנימיים בתוכנו, שעוד זוכרים בדידות, עלבון, כעס ושלל רגשות נוספים שזקוקים לריפוי, וצפים מתוך הילד או הילדה הפנימית, ומתוך מה שחווינו כשהיינו ילדים.
חשוב לזהות ולדעת אודות קיומם של חלקי אישיות בתוכנו שנבנו והתאפשרו כתוצאה מהקשר עם הורינו, בין אם באופן ישיר דרך היבטים שהם העניקו לנו ובזכות דוגמא אישית שהראו לנו, או היבטים שידעו וצלחו להגשים בקשר ההורי עמנו כשהיינו ילדים – וגם בזכות הדברים שמנעו מאתנו אבל העצימו וחישלו אותנו בדרך עקיפה.
הנשמה שאנחנו יכולה ומיועדת להעניק ריפוי שלם וחמלה אינסופית ובלתי מותנית, אהבה שופעת ובלתי מוגבלת, לכל חלקי האישיות שלנו.
היא נושאת את התפקיד המקורי של הליווי, הריפוי, ההדרכה וההנחיה, היא מי שאנחנו באמת.
 
שכחת רמת הנשמה לא חייבת להימשך בבגרותנו
הילד או הילדה הפנימית בתוך כל אחד ואחת מאתנו ממשיכים להתקיים גם בבגרותנו, אבל הניתוק והשכחה של הקיום הרוחני, שנטלנו על עצמנו לטובת החיבור אל החיים שעל פני האדמה לאחר הלידה אל תוך העולם הזה, לא חייבים להמשיך ולהתקיים.
עם פיתוח האישיות שלנו הארצית והקשר שלנו אל האדמה, הניתוק הזמני מהמישור הרוחני הופך למיותר.
אין שום חשש או פחד, זה טוב ומיטיב להחזיר תא החיבור למי שאנחנו, לשאוב ולקבל הזנה והתמלאות, ריפוי ותמיכה מרמתך הנשמה, מהרוח, מאלוהים, מהאור, בכל רגע ובכל יום, ובכל פעם שיש בכך צורך.
בשונה מההורים שלנו, היכולת  של האור, של אלוהים ושל הנשמה להעניק לנו את כל האיכויות האלה היא בלתי מוגבלת ולא תלויה בדבר.   
 
חסד ואמת, חמלה וכנות בקשר עם הורינו
בקשר הממשי שיש למי שמאתנו שההורים שלו או שלה עודם בחיים כיום, אנחנו יכולים ומוזמנים לנקוט עמדה שהיא מצד אחד מכילה ומקבלת, מתוך חמלה למוגבלויות ולנקודות העיוורון של הורינו אז והיום, ומתוך כוונה מיטיבה כלפיהם.
ומצד שני ומשלים לכך, עמדה שהיא גם אמתית, לעתים אפילו נוקבת.
אל לנו להסתיר מהם את האמת כפי שאנו רואים אותה, מאחר והשיקופים שאנחנו יכולים להעניק להם מהווים חלק ממה שהם אמורים לראות ולהבין בעולם הזה.
חשוב להמשיך ולשקף, לומר את האמת שלנו ולהיות כנים, באופן שהוא רך – להחזיר את האור בשיקוף של המראה בצורה בלתי מסנוורת ככל הניתן.

לקבל ולהכיל במידת האפשר, ככל הניתן, מתוך חמלה את כל התגובות שעשויות להגיע ומגיעות בעקבות כך שאנחנו מעיזים ומעזות להיות באמת שלנו אל מול ההורים.
כל מה שמגיע מתוך האור והאמת הוא מיטיב ומיועד להיות, בין אם הוא קשה או קל יותר.
 
הריפוי של הקשר עם הורינו – יש לו השפעות לו עמוקות, הרבה יותר ממה שניתן לחשוב בהתבוננות ראשונה: בכוחו לרפא אותנו ולטהר את הקרמה שלנו ושל ילדינו, ואת הקשר שיש לנו עם ילדינו, ודרך כך יש לו את הפוטנציאל להגביר את ההרמוניה והאחדות ולרפא את האנושות כולה.  
 
אלמנט העץ וריפוי מערכת היחסים עם הורינו בעבר ובהווה
 
ריפוי, התמרה, הזנה ואיזון של הקשר שלנו עם הורינו הוא כמו ריפוי וייצוב של החיבור אל השורשים, שנטועים בחיים על פני האדמה, ואל המקום הייחודי שיש לכל אחת ואחד מאתנו בשרשרת של נצח הדורות.

מדובר בריפוי והתמרה שלהם פוטנציאל עצום בכל הנוגע לטיהור הקרמה – שלנו כמו גם של הדורות הבאים.
יש לתת את הדעת לכך שהקשר שקיים, היה ויהיה לנו עם הורינו הנו הדדי מבחינה רוחנית – כפי שבאותה מידה בה השורשים נחוצים לבריאות העץ כולו, כך גם העלים.
ההזנה של השורשים תלויה לא רק באדמה, אלא גם באנרגיה שהעץ מפיק מהמפגש של עלי הצמרת עם אור השמיים.
כך גם כפי שהבריאות הנפשית והאושר שלנו בימי ילדותנו וודאי, וגם בבגרותנו, מושפעים ותלויים גם מהקשר עם הורינו – ההפך גם הוא נכון.
האושר, הבריאות והאיזון הנפשי של הורינו תלוי גם בריפוי הקשר שלהם אתנו, ילדיהם.
 
הורות ככהונה והדדיות הנתינה בין הורים לילדיהם
בבגרותנו אנחנו יכולים לראות את האחדות שבין הדורות והרצף שמתרחש ונוצר בהתחלפות שלהם ובקשר ביניהם, ואת ההדדיות הדו סטרית שמתקיימת ברמה הרוחנית בקשר בינינו לבין הורינו.
יש מקום לטהר שיירים של התייחסות ילדית שנותרה בנו אל ההורים כמי שרק אמורים להיות בנתינה כלפינו.
יש לתת את הדעת על כך שתפקיד הליווי הנשמתי של אימהות ותפקיד ההבחנה וההבדלה של אבות – הנם חולפים.
התפקידים ההוריים הנם, במובן מסוים, פונקציה שהורים ממלאים באופן זמני עבור ילדיהם, מעין תפקיד בתיאטרון או מחזה, או סוג של כהונה שעוברת מדור לדור, וכל אחד ממלא אותה באופן זמני ומעביר אחריו את 'אפוד הכוהנים' להורים הצעירים הבאים.

בכל מקרה – התפקידים ההוריים אינם הורינו עצמם, אלא פונקציה חולפת שהם מילאו עבורנו בעיקר בימי הילדות.
 
התבגרות לליווי הנשמה המחליף את הליווי ההורי
ההתבגרות וההבשלה שלנו מיועדות להביא אותנו למקום בו נחזור להיות מודרכים ומונחים על ידי הליווי הנשמתי – הליווי של הנשמה שאנחנו.
כי הנשמה היא אני באמת. היא האדמה במובן הרוחני – נצח הקיום, הזהות האמתית הקבועה  שאינה מותנית בדבר, שאיש לא יכול לתת לנו מלבד עצמנו ואיש לא יכול לקחתה מאתנו.
 
ההתפתחות שלנו מתאפשרת הודות להצלחה וגם לכישלון של תפקודם ההורי של הורינו
תהליך ההפיכה שלנו להורים של עצמנו והחיבור אל הליווי הרוחני האמתי של מי שאנחנו באמת, מתאפשר גם הודות למעלות וליתרונות, ולליווי שההורים שלנו נתנו לנו, וגם הודות לדברים שהם לא נתנו לנו.
כפי שילד לומד ללכת, גם בזכות ההצלחות שלו בצעדיו הראשונים וגם בזכות נפילותיו.

כפי שנאמר בתנ"ך :"שבטך ומשענתך המה ינחמוני" – גם שבט המסמל את המכות, הקשיים והטראומות, וגם המשענת , המסמלת את התמיכה, החיבוק האוהב – שניהם מנחמים ומעצימים.
בפרספקטיבה האלוהית הגבוהה שמעבר להתבוננות הדואלית האנושית, הניגודים האלה אינם סותרים אחד את השני.
 
הורות והאבולוציה האנושית
 
מתוך הפרספקטיבה הרחבה הזו, הורינו עשו ועושים כמיטב יכולתם, ויכולתנו שלנו וזו של ילדינו, וודאי, מכוונות להיות רחבות יותר – מתוקף האבולוציה של האנושות.
לכן, אך טבעי הוא שאנחנו נוכל לראות, להשיג ולממש את חיינו בכלל ואת תפקיד וחוויית ההורות בפרט, באופן רחב וגבוה מאשר הורינו, בהיבטים שונים.
 
יכולתם ההורית של הורינו, תודעה קולקטיבית ואחדות האנושות
היכולת ההורית של הורינו, מושפעת הייתה ועודנה, מהתודעה הקולקטיבית של החברה בתקופת הדור שאליו הם שייכים, ובה בעת, מהשפעתם של עכבות אישיות ופרטיות שלהם.
זאת, היות ותודעת היחיד משפיעה ומושפעת, מהווה חלק ונוצרת מתוך ולתוך התודעה הקולקטיבית.
מכיוון שכולנו אחד – כמו רשת של אור שנקודות האור בתוכה קשורות זו לזו על ידי חוטים של אור.

כולנו יחד מהווים את הישות האנושית השלמה.
כל אחד ואחת מאתנו, הוא כמו תא בתוך גוף שלם, לצד התפקוד העצמאי והעצמי, כפי שלכל תא בגוף יש קיום עצמאי ונפרד, יש לנו בו זמנית תלות ושייכות לחייו של הגוף כולו, הישות האנושית השלמה.
 
הכרה בהיותן של חוויות הילדות בחירת נשמה וויתור על האשמה
לצד את זווית הראייה הרחבה הזו, ניתן וחשוב להעמיק גם אל ההיבטים האישיים של החוויות בקשר עם הורינו.
על מנת לשמור על צלילות הראייה, ועל גישה שמקדמת ריפוי, חשוב שכאשר אנחנו מתבוננים בחוויות שיש לנו בימי הילדות ובבגרותנו כיום, בקשר עם הורינו – נזכור תמיד שדבר ממה שקרה אינו באשמתו של איש.
הכל נהיה בדברו של אלוהים, דרך ההורים שלנו ודרך החוויות גם הקשות שמזומנות לנו בקשר אתם.
הכל ניתן ומתאפשר גם בחסדו של אלוהים, בהיבטים החיוביים של החוויות שלנו בקשר עם ההורים.
החוויות הללו לעולם אינן מקריות, אלא שאנו מזמנים אותנו לעצמנו ברמת הנשמה, מכיוון דהן נחוצות והכרחיות לגדילה ולהתפתחות שלנו בנתיב הנשמה.
 
הורים ב- doing ילדים ב- being
בהיותנו ילדים, כמו הילדים בכל דור, גם אנחנו, כל אחד ואחת מאתנו רצינו לשתף בקסם ובקריאה של החוויה העצומה אל מול החיים, כפי שקלטנו אותם בעיניים רעננות של ילדים.
בעומק לבם, הורינו רצו גם הם להתחבר אל הקסם הזה, לרגעים זה התאפשר והסתייע להם וברגעים אחרים נמנע מהם, בגלל פחדים וראייה מצמצמת, דחף הישרדותי ועכבות, טראומות והישרדותיות ומטרה למנוע מהם להשתנות וגם בהשפעת הזרם המעשי המניע של אלמנט העץ.
כילדים, כמו ילדים באשר הם, אנחנו היינו, בין אם אנחנו זוכרים את זה ובין אם לא, בהוויה, היינו ב- Being.
ההורים שלנו לעומת זאת, כאנשים שמגיעים לשלב ההורות באשר הם, בכל תקופה ומדינה ותרבות ובכל דור, נתונים להשפעת הזרם המעשי, של העשייה, של ה- Doing.
 
גם לנו היו תפקידים רוחניים כילדים כלפי הורינו
לא רק ההורים שלנו לקחו מרמת הנשמה תפקיד של ליווי כלפינו ילדיהם, גם אנחנו כילדים נטלנו על עצמנו תפקיד רוחני, גם אם מבללי דעת, כי לא היינו מודעים לכך, כלפי ההורים שלנו – תפקיד החיבור המחודש והרענן אל החיים.
לחדש, לרענן ולחבר אותם שוב אל הקסם, הפליאה, היופי, החסד, האור והאלוהי שבתוך כל דבר ודבר בחיים.
כפי שהם לעתים הצליחו ולעתים פחות בתפקיד שלהם, גם אנחנו לעתים הצלחנו ולעתים פחות בתפקיד שנטלנו מרמת הנשמה בקשר אתם.

היותו של הקשר בין הורים לילדיהם בלתי ניתן להפרה, ותפקיד הכוונה המיטיבה בתוכו
בהיותו של הקשר בין הורים לילדיהם בלתי ניתן להפרה בתוך גלגול חיים אחד, עמוק יציב וחזק יותר מאשר הכוונות האישיותיות שלנו, ואפילו יותר מהרצון החופשי שניתן לנו, הריפוי של ההורים שלנו, והריפוי  שלנו, ההתפתחות שלהם וזו שלנו שלובות זו בזו באופן בלתי ניתן להתרה.
בגלל עוצמת הקשר הזה, כוונה מיטיבה שאנחנו יוצרים ומטפחים בלבנו כלפי הורינו, בכל גיל בו הם נמצאים וגם אחרי שהנשמה שלהם עוזבת את הגוף, יכולה בהחלט להיטיב ולהשפיע עליהם באופן חיובי.
בה בעת, כוונה מיטיבה זו משפיעה ומביאה ברכה וחסד גם ללב שלנו.
השמירה על כוונה מיטיבה כלפי ההורים שלנו, יהיו המגבלות, הטעויות והשגיאות שלהם בעבר ובהווה אשר יהיו – מאפשרת לנו לשמור על קשר רציף, בין אם הוא ישיר ומתבטא בפועל באופן פיזי ואמתי עם הורינו, ובין אם בכוונה, ומתבטא בלב שלנו כקשר רוחני אתם, באופן ששומר על שלמותנו, כמו עץ שזקוק להיות בקשר עם השורשים שלו כדי להיות עץ שלם, כפי שגוף זקוק להיות בקשר עם איבריו לצורך פעולתו השלמה.
הכוונה המיטיבה היא תרופה רבת עוצמה בהקשר זה של קשר עם הורינו, היא יוצרת קרמה חיובית, מטהרת רגשות עכורים, ולא מוכרחה להיות מותנית בסליחה אליהם – אנחנו יכולים להתכוון שיהיה להם טוב, גם אם עשו טעויות שהן נוראות ואיומות בעינינו, גם אם הראייה שלהם מוגבלת מבחינת מודעות עצמית, וגם אם עזבו כבר את גופם.
להיטיב עם השורשים שלנו זה להיטיב עם עצמנו, כשטוב להורים שלנו נהיה גם לנו טוב יותר.
כוונה יוצרת מציאות – הכוונה המיטיבה יכולה ליצור מציאות מיטיבה גם עבור ההורים שלנו וגם לעצמנו בקשר איתם.
 
הכרה, זיהוי וריפוי חלקי אישיות פנימיים שהתפתחו בימי הילדות
חשוב גם שנתבונן על כל חלקי האישיות, החוויות והזיכרונות הפנימיים מימי ילדותנו שזקוקים לריפוי.
אין מה לכעוס ולהתרעם עליהם, הם כולם היו מיועדים להיות והם חלק בלתי נמנע ובלתי נפרד מההתפתחות שלנו ברמת הנשמה.
בבגרותנו, אנחנו יכולים ויכולות להיות ההורים של עצמנו, לרפא ולהכיל, לחבק ולהקשיב לכל החלקים הפנימיים בתוכנו, שעוד זוכרים בדידות, עלבון, כעס ושלל רגשות נוספים שזקוקים לריפוי, וצפים מתוך הילד או הילדה הפנימית, ומתוך מה שחווינו כשהיינו ילדים.
חשוב לזהות ולדעת אודות קיומם של חלקי אישיות בתוכנו שנבנו והתאפשרו כתוצאה מהקשר עם הורינו, בין אם באופן ישיר דרך היבטים שהם העניקו לנו ובזכות דוגמא אישית שהראו לנו, או היבטים שידעו וצלחו להגשים בקשר ההורי עמנו כשהיינו ילדים – וגם בזכות הדברים שמנעו מאתנו אבל העצימו וחישלו אותנו בדרך עקיפה.
הנשמה שאנחנו יכולה ומיועדת להעניק ריפוי שלם וחמלה אינסופית ובלתי מותנית, אהבה שופעת ובלתי מוגבלת, לכל חלקי האישיות שלנו.
היא נושאת את התפקיד המקורי של הליווי, הריפוי, ההדרכה וההנחיה, היא מי שאנחנו באמת.
 
שכחת רמת הנשמה לא חייבת להימשך בבגרותנו
הילד או הילדה הפנימית בתוך כל אחד ואחת מאתנו ממשיכים להתקיים גם בבגרותנו, אבל הניתוק והשכחה של הקיום הרוחני, שנטלנו על עצמנו לטובת החיבור אל החיים שעל פני האדמה לאחר הלידה אל תוך העולם הזה, לא חייבים להמשיך ולהתקיים.
עם פיתוח האישיות שלנו הארצית והקשר שלנו אל האדמה, הניתוק הזמני מהמישור הרוחני הופך למיותר.
אין שום חשש או פחד, זה טוב ומיטיב להחזיר תא החיבור למי שאנחנו, לשאוב ולקבל הזנה והתמלאות, ריפוי ותמיכה מרמתך הנשמה, מהרוח, מאלוהים, מהאור, בכל רגע ובכל יום, ובכל פעם שיש בכך צורך.
בשונה מההורים שלנו, היכולת  של האור, של אלוהים ושל הנשמה להעניק לנו את כל האיכויות האלה היא בלתי מוגבלת ולא תלויה בדבר.   
 
חסד ואמת, חמלה וכנות בקשר עם הורינו
בקשר הממשי שיש למי שמאתנו שההורים שלו או שלה עודם בחיים כיום, אנחנו יכולים ומוזמנים לנקוט עמדה שהיא מצד אחד מכילה ומקבלת, מתוך חמלה למוגבלויות ולנקודות העיוורון של הורינו אז והיום, ומתוך כוונה מיטיבה כלפיהם.
ומצד שני ומשלים לכך, עמדה שהיא גם אמתית, לעתים אפילו נוקבת.
אל לנו להסתיר מהם את האמת כפי שאנו רואים אותה, מאחר והשיקופים שאנחנו יכולים להעניק להם מהווים חלק ממה שהם אמורים לראות ולהבין בעולם הזה.
חשוב להמשיך ולשקף, לומר את האמת שלנו ולהיות כנים, באופן שהוא רך – להחזיר את האור בשיקוף של המראה בצורה בלתי מסנוורת ככל הניתן.

לקבל ולהכיל במידת האפשר, ככל הניתן, מתוך חמלה את כל התגובות שעשויות להגיע ומגיעות בעקבות כך שאנחנו מעיזים ומעזות להיות באמת שלנו אל מול ההורים.
כל מה שמגיע מתוך האור והאמת הוא מיטיב ומיועד להיות, בין אם הוא קשה או קל יותר.
 
הריפוי של הקשר עם הורינו – יש לו השפעות לו עמוקות, הרבה יותר ממה שניתן לחשוב בהתבוננות ראשונה: בכוחו לרפא אותנו ולטהר את הקרמה שלנו ושל ילדינו, ואת הקשר שיש לנו עם ילדינו, ודרך כך יש לו את הפוטנציאל להגביר את ההרמוניה והאחדות ולרפא את האנושות כולה.