אלמנט האדמה ביחסינו עם החברה והקהילה

ראשי >תקשורים ומאמרים>מאמרים>אלמנט האדמה ביחסינו עם החברה והקהילה
אלמנט האדמה ביחסינו עם החברה והקהילה
 
ריפוי והתפתחות במערכות היחסים עם חברים ושכנים, תוך פיתוח אלמנט האדמה וייצובו בתוכנו דרך ההתנסויות במערכות היחסים עם החברה והקהילה, מתחילים בהפנמת האמת:
כל אחד ואחת מאתנו נבראים ונולדנו אל תוך מקום וייעוד אישי ושמור, לו או לה.
לכל אחד ואחת מאתנו המקום והייעוד שלו על פני האדמה ובקרב חברת בני האדם.
 
המקום הניתן לנו לפני לידתנו, נובע מניצוץ בוהק ועצום שמתרחש כאשר הרצון והכוונה של נשמה מתאחדים עם רצון וההכוונה המיטיבה של הבורא, שמתעל אותם באופן הרמוני עם הרצונות והצרכים של הישות האנושית, בגופו של אדם הנולד במקום מסוים על פני נצח הגלגולים.

לא נולד ולא ייוולד כיום או בעתיד אדם, אלא אם יש לו מקום כזה, ייעוד גבוה וניצוץ שהתהוו בטרם לידתו, ולעתים גם בטרם התעברותה של אמו.
ייעוד גבוה מסוים ואישי של אדם, אין איש שיוכל להחליף את תפקידו, לכל אדם ולכל איש ואישה המקום הייחודי והייעוד הגבוה האישי להם.
 
על אף זאת, הקיום של הייעוד הגבוה של כל אחד ואחת ומילוי התפקיד הקוסמי בקרב החברה האנושית אינם נמצאים בתחום הגלוי,
ונמצאים במרבית המקרים כאור הגנוז שחלק מתפקידו של אדם הוא לגלותו.
מדובר בחוויה של גילוי לא של יצירה – איננו צריכים ליצור לעצמנו את המקום אלא לגלות את המקום שכבר יש והיה לנו לפני שנולדנו.

גם בפרספקטיבות מצומצמות יותר בהקשר המקום האישי שלנו בתוך חברה, ייטיב אתנו לזכור ולדעת שהמקום שלנו נועד מראש, וכי ההשתייכות שלנו למעגל מסוים נושאת בחובה שיעורים, אתגרים והזדמנויות ללימוד והתפתחות שאינם מקריים – אלא מכוונים בכוונה הגבוהה, והנשגבה מבינתנו, של אלוהים.
ולכן, אין לנו צורך לברוא מקום, תפקיד או השתייכות, אלא לגלות אותם, כמו חוקר שמנקה בעדינות את האבק והחול מעל תגלית היסטורית שהייתה טמונה באדמה בימים עברו.
אין כוונתו ליצור כד חדש, יפה ככל שיהיה, אלא להתחקות אחרי הכד שהיה טמון שם מלכתחילה.

 
בכל סיטואציה חברתית, נעימה ומשמחת או מעיקה ומטרידה, על כל הגוונים של ההתנסויות והחוויות שעשויים להיות בה, טמונים פער התבונות השיעורים והאתגרים והמתנות שמיועדים לנו ומדויקים לצמיחה ולהתפתחות של נשמתנו בגלגול הזה.
 גם בתוך ההתנסויות החברתיות שלנו, ייטיב אתנו לכוון את הסקרנות שלנו אל ההקשר של הסיבות לכך שחוויות מסוימות מזומנות לי ומה הן באות לומר לי, באופן שקודם, גם מבחינת עדיפות וגם בסדר התהליך, לשאלות שקשורות לסיבות לכך שאנשים אחרים מתנהגים כפי שהם מתנהגים.
 
כל אדם הוא מרכז של עולמו ושל חייו
והציר המרכזי במעגלים אליהם הוא או היא משתייכים.
  
מעגלים שאנו נמצאים במרכזם מבחינת התנסות החיים שלנו, בפוטנציאל שלהם להאיר לנו ולשקף לנו באור יקרות, מאינספור זוויות, היבטים ותכונות אופי, דפוסי אישיות ומקומות פנימיים, שלחלקם אנו מודעים יותר ולאחרים פחות.
המעגלים החברתיים שאנו משתייכים אליהם, הם כמו אולם של מראות שפאותיו מלוטשות כיהלום.

לכן ההתנסויות החברתיות והקהילתיות שלנו מסייעות לנו להכיר טוב יותר את עצמנו, להתוודע אל מה שיש לנו לתרום ולתת ולנקודות החזקה שלנו, כמו גם לנקודות הרגישות ולמקומות שאנחנו נחסמים ונחסמות במגע אתם.
על כל התפתחות והתגברות על אתגרים ותהליכי ריפוי שמתקיימים במעגלים החברתיים והקהילתיים, ניתן לברך ולהודות, היות והיא עשויה לעתים לחסוך ולקצר לנו את דרכם של שיעורים, שהיינו יכולות ללמוד גם דרך קשרים אישיים יותר, בהם אנו רגישות ופגיעות הרבה יותר.
 
אפשר, ניתן ורצוי להתבונן ולהיפתח לקלוט ולהכיל את השיקופים שאנו מקבלות מחברים, ידידים, מכרים ושכנים.
בכל פעם ומול כל אדם כזה, יש מקום לבחור עד כמה עמוק לתוך האדמה הפנימית שלי אני רוצה לתת לחברה או לשכן הזה להיכנס, ולפי זה, לסווג את רמת השיתוף בו אני נוקטת אל מול אותו אדם.
יחד עם זאת, בפעמים בהן אנו בוחרות שלא לשתף בהיבטים אישיים, גם בהן אנחנו יכולות לעשות שימוש בשיקוף, לעבד אותו ולאפשר לו להניע אותנו לצמיחה פנימית במקומות אישיים ופגיעים ובמרכז עומק האדמה שלנו.
ולא על כל התהליכים הפנימיים שאנו עוברות בעקבות ההתנסויות החברתיות אנחנו חייבות בהכרח לדווח לכל אותם אנשים ששיקפו לנו והיוו עבורנו זרז לצמיחה,
אנשים לא תמיד מודעים לכך שהם משקפים לנו היבטים באישיותנו, הם לא בהכרח עושים זאת בצורה מכוונת.
הם נמצאים במרכז עולמם ועובדים על שיקופים של עצמם.
התיאום בין מעגלים של בני אדם, שכל אחד מהם תופס את חייו במרכזו, נשגב מבינתנו כי הוא שייך לתחום האינסופי, האלוהי, אשר מצרף בחוכמה נעלה והרמוניה שמימית בין בני אדם שכל אחד מהם הוא מרכז עולמו לכדי מעגל רחב אחד וישות אנושית אחת שלמה.
 
שיווי המשקל בתוך מערכות היחסים החברתיות תלוי בכך שנשמור על נקודת המבט של עצמנו כמרכז המעגל, כפי ששיווי משקלם של בני אדם על פני כדור הארץ תלוי בכוח המשיכה שמכוון ומושך לכיוון מרכז המעגל.
 
לעזור לאחרים ולתת מעצמנו, אלה הן חוויות נפלאות שתמיד בהרמוניה עם ייעוד גבוה של ריפוי, וודאי, ועם כל ייעוד גבוה- כי כל סוגי הייעוד עוסקים בנתינה של אדם לסביבה האנושית בקרבה הוא חי.
הנתינה לאחרים שמאוזנת ולא מערערת את ההרמוניה הטבעית, היא כזו בה אנחנו שומרות על מיקוד כמרכז המעגל שסביבנו.
אנו זוכרים וזוכרות לראות ולהרגיש כיצד ההשתלבות במערכות היחסים החברתיות תורמות למי שאנחנו ואיך הנתינה ממלאת ומשמחת אותנו.
וזאת בגלל שנתינה לעצמנו והתמלאות פנימית הן תנאי קודם והכרחי לכל נתינה לזולת, כפי שהאדמה זקוקה לדשן ולטיפוח על מנת שתוכל להיות פורייה ולתת את אנרגיית החיים שלה ולגידולים שצומחים ממנה ועל פניה.
ישנם מצבים, אנשים ומקרים שבהם ניתן לעתים גם לתת לאחרים כדי לקבל, ולפתוח את מעייני השפע, החמלה והריפוי בתוכנו.
 
אנשים אחרים גם זקוקים לכך שנהיה במרכז שלנו ומחוברות למי שאנחנו ולמה שטוב ונכון לחיים שלנו ולתחושה המיטיבה תוכנו ולדרך ההתפתחות והריפוי שלנו, מכיוון שכאשר אנחנו מבטלים את עצמנו והרצונות שלנו אל מול אדם אחר, חבר או שכן, ומנסים לשקף לו רק את מה שהוא רוצה או להתאים את עצמנו לדעתו ואת עשייתנו לצרכיו, אותו אדם מאבד את השיקוף הנכון והמדויק שהוא אמור לקבל מאתנו.
הוא לא נמצא אתנו, הוא נמצא עם העתק של עצמו, אנשים לא זקוקים להיות עם העתקים של עצמם.
באיכות של האדמה, אנשים זקוקים להיות עם בני אדם שנמצאים מחוברים למרכז של עצמם, והם מי שהנם באמת.
כמו שכאשר אנו דורכים על האדמה, אנו רוצים שהאדמה תהיה מי שהיא ותישאר במקומה, איננו רוצים שהאדמה תהיה גמישה מדי ומתאימה את עצמה לכל צעד, גמישות יתר של האדמה כשדורכים עליה ומתאימה את עצמה למשקל גופנו ונעה כהיענות אליו, עשויה להיחוות כמצב שגורם לאובדן שיווי המשקל, כפי שקורה באדמת ביצה טובענית, שמתאימה את עצמה ומאבדת את כוחה בפני מי שדורך עליה.
 
כמו שאנחנו בדיוק ככה זה טוב, גם לנו וגם לחברים ולשכנים שלנו.
בורא עולם זימן אותם ואותנו להיות יחדיו לא על מנת להיות עם העתקים של עצמנו והתאמות למי שאנחנו, אלא כדי להיות עם בני אדם ששונים מאתנו.
להיות עם החברים והשכנים שלנו בשונות שלהם, ועם האופן שבו שונותם משפיעה עלינו, הרגשות שהיא מעוררת ותהליכים שהיא מניעה – בכך מצויים השיעורים שאנו זקוקים להם כדי לרפא מקומות הזקוקים לריפוי ולהאיר נקודות עיוורון בתוכנו.
 
לכל מפגש, מזדמן ומקרי כביכול ככל שיהיה יש ייעוד גבוה, בכל קשר עם אדם ישנן חוויות שיכולות להאיר לנו בדרך ההתפתחות הנשמתית.
בו זמנית, יש גם לזכור שהבחירה היא תמיד שלנו אם לשמור על קשר או להמשיך לשתף אדם מסוים במעגל החברתי שלנו או לא.
יש לנו את זכות הבחירה, למרות שלכל מפגש יש ייעוד גבוה, אם לפתוח את המתנה שטמונה במפגש מסוים או בקשר עם אדם מסוים, לעבור דרך ההתנסויות והאתגרים שנובעים ממערכת יחסים כזו, בין אם היא קצרה ורגעית או ארוכה יותר – או לסרב אליהם.
לומר לא תודה, אני מעדיפה ללמוד עם מישהו אחר, בהזדמנות אחרת.
אנשים שאנחנו פוגשים ופוגשות במישור החברתי והקהילתי הם כמו ספרי לימוד, ריפוי וקסם שאלוהים מחלק לנו.
לבורא עולם יש אינספור ספרים כאלה, אנו יכולות בהחלט לבחור ללמוד עם חוברות ממסוימת על פני אחרת, מכיוון שיש תמיד עוד ספרי לימוד ואפשרויות ריפוי.
הדרכים להתפתחות הן רבות, ההזדמנויות שאנו מקבלים מאלוהים הן בלתי מוגבלות, גם בחלק מהפעמים כשאנו סוגרות ייפתחו להן אפשרויות אחרות, ולכן חשוב שנתחבר אל האדמה והמרכז בתוכנו ונרגיש מהו הרצון הכנה והאותנטי, שמוביל אותנו דרך הלב אל הנתיב המיועד לנו.
כאשר יש אנשים שהקשר שלנו עמם לא פותח את לבנו ולא מעורר בנו רצון לקרבה ולחברות ניתן לנו לבחור שהם לא יהיו חלק מחיינו.
כאשר אנו בוחרות קשרים שבתוכם יש אהבה ורצון חיובי וטבעי לקרבה, אנו מיטיבות עם עצמנו וגם עם אותם אנשים, באותו האופן בו כשאנו בוחרות להתרחק מאנשים שהמרכיבים אלו לא מתקיימים בקשר אתם, גם אז אנו מיטיבות עם עצמנו ואתם.
אין שום סיבה לכך שברמת הקשרים שנמצאים בבחירה החופשית שלנו ואינם קשרי נשמה ודם שנבחרו מלפני לידתנו לגלול הזה, נאלץ את עצמנו להתנסויות שמעיקות עלינו.
אנחנו יכולות וזה נכון ומיטיב לבחור במערכות יחסים חברתיות וקהילתיות שמיטיבות אתנו, ומציפות את האיכויות הפתוחות, הזורמות והמשגשגות בנו על פני השטח.
לרוב מדובר באנשים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שהם מקבלים אותנו כפי שאנחנו.
אוהבים אותנו כך, על נקודות  התורפה שלנו, ועל נקודות האור שבנו, אותן הם מצליחים לראות.
מדובר במאפיין שהוא הדדי, אנשים שהקשר החברתי עמם מיטיב אתנו הם כאלה שקל לנו יחסית לקבל אותם כפי שהם, שהאור בהם גלוי לעינינו.
 
על מנת שיהיה לנו קל לבחור לאתר ולזהות את האנשים שהקשר החברתי אתם יטיב עמנו ואתם, אנו צריכות קודם להרשות לעצמנו להיות מי שאנחנו בציבור.
מכיוון שהתחושה הזו של להיות מקובלת כפי שאני, להיות אהוד ואהוב כפי שאני, תחושה שעשויה להנחות אותנו לאנשים הנכונים לדרך ההתפתחות האישית –אפשרית רק אם אני מרשה לעצמי להיות מי שאני.
בכלל שלב בחיים בו אנו עוטות על עצמנו מסיכות והתנהגויות שהן שונות ממי שאנחנו באמת אנו חוסמות במו ידינו את פתח החוויה של לקבל קבלה ואהבה כלפי מי שאנחנו באמת.
מצגי השווא האלו מטעים ומבלבלים ומשבשים את החיבורים שטבעיים שלנו, כי הם יכולים למשוך אותנו לבני אדם שאינם מתאימים לנו ונמשכים למצג השווא שאנו מציגות כלפי חוץ,
וגם ללכוד אותנו בסוג של מעגל קסמים שלילי בו אנו מרגישות כל פעם הכרח להציג מצג שווא שאינו נאמן למי שאנו באמת, מתוך החשש שאולי זו הסיבה לכך שאנשים אוהבים אותנו ומעריכים אותנו.
אבל היופי הוא שלכל אדם כפי שהוא באמת, יש אנשים שיכולים להיות בני בריתו החברתיים.
 
הנכונות להיות  מי שאנחנו באמת בציבור אין פירושה שאנחנו צריכות לחשוף את הרבדים האינטימיים ביותר כלפי כל.
חלק מההתנסויות וההוויה שלנו בחיים באופן טבעי, נותרים נסתרים בעומק לבנו.
לא הכל גלוי לעיני כל מהרגע הראשון, אבל בין לא לגלות הכל מיד לבין להסתיר, להסוות ולנסות להציג מצג שווא, יש מרחק מסוים.
אין לנו צורך לנקוט בהסוואות, בהסתר ולענוד מסיכות על מנת להסתיר את מי שאנחנו, מהותנו מוסתרת מאליה, כמו שבורות על פני האדמה עשויים להיות נסתרים מעצם כך שהם  מתחת לפני השטח, מי שיגיע עד אליהם וייכנס לתוכם יראה.
 גם אם רואים מרחוק שיש מערה לא רואים את תוכה, התוך שלה נראה חשוך ונסתר כשמתבוננים מבחוץ, ונגלה רק כשמתקרבים ונכנסים פנימה.

לכן, גם בקשרים החברתיים שלנו אין צורך להסתתר או להעמיד פנים כדי להסתיר מקומות שהם פרטיים אינטימיים או פגיעים מידי מכדי להיחשף, מספיק לסמוך על כך שמי שלא נמצא אתנו בקרבה יתרה לא יראה את זה ממילא, ומי שנמצא אתנו באינטימיות מתוך כך שאנו בוחרים בכך, ויגיע לקרבה כזו יראה את הדברים מעצמו.
יש לזכור שלא כל מה שגלוי לעיננו בתוך המודעות הפנימית מתוכה אנו יוצאים החוצה, גלוי לעיני כל.
גם אם משהו שקרוב יותר ונמצא במרכז הלב שלנו עשוי להיות מאוד מוחשי עבורנו, אנשים אחרים סביבנו עסוקים במה שמאוד מוחשי וקרוב ללב שלהם.
מעצם ההתמקדות הטבעית והאנושית מאוד של כל אדם בעצמו תחילה, אנשים רואים קודם כל את ההיבטים האישיים של עצמם, לעתים קרובות גם כשהם מתבוננים על זולתם הם רואים אות ם דרך הפילטרים האישיים של עצמם, ולכן החדרים הפנימיים של הלב והנפש שלנו הם כמו חדרים של בית גם אם חלונותיהם פתוחים באור יום כשמתבוננים מרחוק אי אפשר לראות לתוכם. המרחק עושה את שלו, וכל אחד רואה את מה שהוא קרוב אליו.
 
ייטיב אתנו להיות כנים ואותנטיים בתוך הקיום שלנו במעגלים חברתיים וקהילתיים.
להשקיע את האנרגיה שאולי חלקנו היינו רגילים לנתב להעמדת פנים של מה שאני חושב או חושבת שאחרים היו רוצים לראות בי, לכוון אותה לעבודה פנימית של ריפוי המקומות שזקוקים לכך בתוכי, וצפים עולים ומשתקפים בסיטואציות חברתיות שונות.
בהתפתחות ליטוש וסיתות של האישיות שיצרתי לי בגלגול הזה בחיים האלה, בהתאם לחזון הגבוה של מי שאני מתכוונת ורוצה להיות,
ומתוך מיקוד במוקמות שאותם קשרים חברתיים וקהילתיים מאירים עליהם:
  • כאשר השיקופים מראים אלו תכונות אופי וחלקי אישיות מיטיבים, בונים, יצירתיים, מרפאים, כאלה שתורמים לנו ולאחרים, ייטיב עמנו להשקיע את האנרגיה בלהרבות היבטים אלה באישיות שלנו, לגדל אותם, להרבות טוב בתוכנו.
  • כאשר השיקופים מאירים על מקומות מוצלים של חסימה, רגישות, פגיעות ,היאטמות, תוקפנות, עלבון ורגשות עכורים נוספים, זה ראוי ונכון לנתב את האנרגיה שלנו לא להסתרה שלהם – אלא לריפוי שלהם.
מרגע שחבר או חברה, שכן או שכנה עוררו בתוכנו רגשות עכורים, זה עיתוי מתאים לפנות פנימה, לחקור ולגלותך מהו המקום הזקוק לריפוי שקשור לרגש העכור שעלה.
נוכ לשאול את עצמנו באלו עוד מקומות מלבד הקשר החברתי המסוים מוכרים לנו רגשות עכורים כמו אלו בחיים, ואיך ההתרחשות שעוררה אותם קשר לדרך ההתפתחות בה אנחנו בוחרות ובוחרים.
רצוי לבדוק את ההקשר של התרחשויות מאתגרות ברמה החברתית  לזהות של מי שאנחנו רוצות להיות בחיים האלה, לכבלים מהם אנחנו רוצים להשתחרר ולהיבטים אותם אנחנו רוצות ורוצים לפתח בתוכנו.
בתוך כך, כל אמירה התבטאות, התנהגות או פעולה, של חבר או שכן, ידיד או מכר כלפינו, שמעוררות בנו רגשות עכורים, מורכבת משני היבטים לפחות: אחד קשור לקשיים ולחסימות ולמצוקות של אותו אדם שאמר או עשה דברים שגרמו לנו להרגיש אי נעימות, מועקה וקושי.
בהיבט השני הוא קשר לפגיעות ולגישות שלנו, שהרקע שלהם הופכים דווקא מעשה כזה לפוגע וסוגרים את הלב שלנו.
בעבודת ההתפתחות והריפוי דרך אלמנט האדמה בקשרים החברתיים ייטיב אתנו להתמקד תחילה בהיבטים שקשורים אלינו.
כי אנחנו המרכז של המעגל הזה, והשיקופים נועדו לעיננו כדי לסייע לנו בדרך התפתחות והריפוי.

רק אחרי כן ניתן לעבור ולפתוח את הלב בחמלה כדי לנסות להבין ולהרגיש מה הניע את האדם הזה לנהוג בצורה מסוימת כלפינו.
לעתים קרובות אנו עשויות לגלות ששום דבר לא הניע אדם מסוים להתנהג כך, הוא עשה זאת בתום לב, וההתרחשות הזו נועדה לעינינו, נועדה לפתח אותנו, ועוררה בנו רגישות רק בגלל הדפוסים שלנו, בעוד שאותו אדם אמר מה שאמר או עשה את שעשה מבחינתו במקריות.
שכנים וחברים יכולים להתבטא ולומר או לעשות דברים מתוך מקומות חסומים בהם, ולפעמים זה לא מפריע לנו בכלל, וכזה כך, ואם יש לנו רצון בכך ולצד השני נכונות לקבל מאתנו, להתבונן מתוך כוונת ריפוי ולעזור לאותו האדם לראות ולהתפתח.
במצבים שבהם הלב שלנו נסגר, גם אם זה קשור לדפוס של האדם האחר, תחילה עלינו לחזור לעצמנו ולהתבונן לעומק ובכנות, ולראות מה עלינו לרפא.
רגשות עכורים תמיד נובעים ממקומות שזקוקים לריפוי בתוכנו, לרבות מצבים בהם הם מתעוררים בעקבות התנהגות פוגענית או קשה של אדם אחר.
אדם אחר אינו יכול לעורר בנו רגשות עכורים, אם הם לא קשורים למקום שזקוק לריפוי בתוכנו, גם אם הוא מתנהג בצורה פוגענית או קשה.
מבחינה אנרגטית החוק הקוסמי הזה, שאנשים יכולים לעורר בנו רגשות עכורים רק אם הם מתקשרים למקום הזקוק לריפוי, מתקשר לאופי הגנת האור בתוכנו.
מקומות שהם שופעים ובריאים ומלאים באנרגיית חיים ונמצאים בהתפתחות תמידית, קורנים אור ולכן הם מוגנים בפני כל פגיעה, מעשה או אמירה תוקפניים או מכאיבים.
הגנת האור היא החזקה והטובה ביותר שאי פעם הייתה או תהיה.

לעומת זאת, מקומות שזקוקים לריפוי הם כמו בור שהאור בתוכו חסר, מקומות שאנחנו לא מודעים אליהם, הם כמו אזורים מוצלים שהאור לא מגיע אליהם, ולכן גם לא קורן מהם, ולפיכך הם פגיעים , הגנת האור לא פועלת עליהם ודברים יכולים לעורר בתוכם כאב.
כאב זה נועד להסב את תשומת לבנו לכך שהנה יש כאן מקום שאנחנו לא מודעות אליו וזקוקות לרפא אותו, ממש כמו כאב בגוף שנועד לעורר את תשומת לבנו לתורך לטפח או לרפא ולדאוג לאזור מסוים בגוף.
 
חברים שהם קרובים יותר, ואנחנו מרגישות בנוח ורצון גם לשאול אותם באופן מודע או אקטיבי לדעתם, ולבקש מהם שיקופים בצורה מכוונת, מהווים ומשמשים עבורנו תפקיד חשוב ועצום, ועלינו להודות להם בלבנו וגם להודות להם מפורשות, בביטוי גלוי, על כך שהם נכונים ללוות אותנו בדרך ההתפתחות של הנשמה בגלגול הזה.
פעמים רבות חברים כאלה מהווים נשמות קרובות שיש לנו אתן קשר נשמתי עמוק וארוך טווח.
חלקם יהיו נשמות קרובות שהתנסינו אתן בגלגולי חיים קודמים במצבים ובקשרים אינטימיים יותר, קשרי דם ומשפחה, ולאר שמיצינו במשך מסכת גלגולים מסוימת את השיעורים ההדדיים, בחרנו בגלגול הזה להיות חברים שלהם, בקשר שיש בו פחות תלות ומעורבות הדדית, והוא מאפשר יותר את הצעידה זה לצד זה, זו לצד זו.
חברי הנשמה שלנו, אלו שיש לנו עמם קשר נשמה מעמיק, הם אנשים שאנו מרגישים בנוכחותם קרבה והיכרות מעמיקות יותר ממשך הזמן שאנו מכירים אותם בפועל בגלגול הזה, פתיחת הלב שאינה תלויה במספר  או בתדירות המפגשים שלנו אתם.
ברוב המכריע חברי הנשמה שלנו הם כאלו שבאופן טבעי מקבלים אותנו כפי שאנחנו ואנו מקבלים אותנו כפי שהם, שהנוכחות שלהם אתנו יוצרת תחושה של פתיחת הלב מאליה, שהאהבה, החמלה וההבנה ההדדית זורמות מאליהן בתוך הקשר.
חוויית החסד הזו היא ברוב המקרים פרי של התנסויות קודמות מרובות וממושכות בגלגולי חיים קודמים, ואנו יכולים להוקיר אותה ולהכיר עליה תודה – הן לאלוהים ששלח לנו את חברי הנשמה, הן לחברי הנשמה עצמם והן לעצמנו שהגענו לכך דרך ההתפתחות שלנו, וזכינו לעבור שלבים מסוימים שאפשרו לנו לקיים קשר עם חבר או חברת נשמה.
נתברך ברשת האור הזו שאנו מהווים יחד עם שאר בני האדם על פני האדמה, ובהיותנו מרכז של או שמחובר למרכזי אור רבים אחרים.
נוקיר תודה לבוראנו שיצר אותנו בתוך הרשת האנושית החיה והמאירה הזאת, ולקיום המופלא ש לנו הן כמרכז המעגלים של חיינו והן כחלק מרשת האור של הישות האנושית השלמה, בעת ובעונה אחת, בצירוף טמיר ונעלם.   

 
אלמנט האדמה ביחסינו עם החברה והקהילה
 
ריפוי והתפתחות במערכות היחסים עם חברים ושכנים, תוך פיתוח אלמנט האדמה וייצובו בתוכנו דרך ההתנסויות במערכות היחסים עם החברה והקהילה, מתחילים בהפנמת האמת:
כל אחד ואחת מאתנו נבראים ונולדנו אל תוך מקום וייעוד אישי ושמור, לו או לה.
לכל אחד ואחת מאתנו המקום והייעוד שלו על פני האדמה ובקרב חברת בני האדם.
 
המקום הניתן לנו לפני לידתנו, נובע מניצוץ בוהק ועצום שמתרחש כאשר הרצון והכוונה של נשמה מתאחדים עם רצון וההכוונה המיטיבה של הבורא, שמתעל אותם באופן הרמוני עם הרצונות והצרכים של הישות האנושית, בגופו של אדם הנולד במקום מסוים על פני נצח הגלגולים.

לא נולד ולא ייוולד כיום או בעתיד אדם, אלא אם יש לו מקום כזה, ייעוד גבוה וניצוץ שהתהוו בטרם לידתו, ולעתים גם בטרם התעברותה של אמו.
ייעוד גבוה מסוים ואישי של אדם, אין איש שיוכל להחליף את תפקידו, לכל אדם ולכל איש ואישה המקום הייחודי והייעוד הגבוה האישי להם.
 
על אף זאת, הקיום של הייעוד הגבוה של כל אחד ואחת ומילוי התפקיד הקוסמי בקרב החברה האנושית אינם נמצאים בתחום הגלוי,
ונמצאים במרבית המקרים כאור הגנוז שחלק מתפקידו של אדם הוא לגלותו.
מדובר בחוויה של גילוי לא של יצירה – איננו צריכים ליצור לעצמנו את המקום אלא לגלות את המקום שכבר יש והיה לנו לפני שנולדנו.

גם בפרספקטיבות מצומצמות יותר בהקשר המקום האישי שלנו בתוך חברה, ייטיב אתנו לזכור ולדעת שהמקום שלנו נועד מראש, וכי ההשתייכות שלנו למעגל מסוים נושאת בחובה שיעורים, אתגרים והזדמנויות ללימוד והתפתחות שאינם מקריים – אלא מכוונים בכוונה הגבוהה, והנשגבה מבינתנו, של אלוהים.
ולכן, אין לנו צורך לברוא מקום, תפקיד או השתייכות, אלא לגלות אותם, כמו חוקר שמנקה בעדינות את האבק והחול מעל תגלית היסטורית שהייתה טמונה באדמה בימים עברו.
אין כוונתו ליצור כד חדש, יפה ככל שיהיה, אלא להתחקות אחרי הכד שהיה טמון שם מלכתחילה.

 
בכל סיטואציה חברתית, נעימה ומשמחת או מעיקה ומטרידה, על כל הגוונים של ההתנסויות והחוויות שעשויים להיות בה, טמונים פער התבונות השיעורים והאתגרים והמתנות שמיועדים לנו ומדויקים לצמיחה ולהתפתחות של נשמתנו בגלגול הזה.
 גם בתוך ההתנסויות החברתיות שלנו, ייטיב אתנו לכוון את הסקרנות שלנו אל ההקשר של הסיבות לכך שחוויות מסוימות מזומנות לי ומה הן באות לומר לי, באופן שקודם, גם מבחינת עדיפות וגם בסדר התהליך, לשאלות שקשורות לסיבות לכך שאנשים אחרים מתנהגים כפי שהם מתנהגים.
 
כל אדם הוא מרכז של עולמו ושל חייו
והציר המרכזי במעגלים אליהם הוא או היא משתייכים.
  
מעגלים שאנו נמצאים במרכזם מבחינת התנסות החיים שלנו, בפוטנציאל שלהם להאיר לנו ולשקף לנו באור יקרות, מאינספור זוויות, היבטים ותכונות אופי, דפוסי אישיות ומקומות פנימיים, שלחלקם אנו מודעים יותר ולאחרים פחות.
המעגלים החברתיים שאנו משתייכים אליהם, הם כמו אולם של מראות שפאותיו מלוטשות כיהלום.

לכן ההתנסויות החברתיות והקהילתיות שלנו מסייעות לנו להכיר טוב יותר את עצמנו, להתוודע אל מה שיש לנו לתרום ולתת ולנקודות החזקה שלנו, כמו גם לנקודות הרגישות ולמקומות שאנחנו נחסמים ונחסמות במגע אתם.
על כל התפתחות והתגברות על אתגרים ותהליכי ריפוי שמתקיימים במעגלים החברתיים והקהילתיים, ניתן לברך ולהודות, היות והיא עשויה לעתים לחסוך ולקצר לנו את דרכם של שיעורים, שהיינו יכולות ללמוד גם דרך קשרים אישיים יותר, בהם אנו רגישות ופגיעות הרבה יותר.
 
אפשר, ניתן ורצוי להתבונן ולהיפתח לקלוט ולהכיל את השיקופים שאנו מקבלות מחברים, ידידים, מכרים ושכנים.
בכל פעם ומול כל אדם כזה, יש מקום לבחור עד כמה עמוק לתוך האדמה הפנימית שלי אני רוצה לתת לחברה או לשכן הזה להיכנס, ולפי זה, לסווג את רמת השיתוף בו אני נוקטת אל מול אותו אדם.
יחד עם זאת, בפעמים בהן אנו בוחרות שלא לשתף בהיבטים אישיים, גם בהן אנחנו יכולות לעשות שימוש בשיקוף, לעבד אותו ולאפשר לו להניע אותנו לצמיחה פנימית במקומות אישיים ופגיעים ובמרכז עומק האדמה שלנו.
ולא על כל התהליכים הפנימיים שאנו עוברות בעקבות ההתנסויות החברתיות אנחנו חייבות בהכרח לדווח לכל אותם אנשים ששיקפו לנו והיוו עבורנו זרז לצמיחה,
אנשים לא תמיד מודעים לכך שהם משקפים לנו היבטים באישיותנו, הם לא בהכרח עושים זאת בצורה מכוונת.
הם נמצאים במרכז עולמם ועובדים על שיקופים של עצמם.
התיאום בין מעגלים של בני אדם, שכל אחד מהם תופס את חייו במרכזו, נשגב מבינתנו כי הוא שייך לתחום האינסופי, האלוהי, אשר מצרף בחוכמה נעלה והרמוניה שמימית בין בני אדם שכל אחד מהם הוא מרכז עולמו לכדי מעגל רחב אחד וישות אנושית אחת שלמה.
 
שיווי המשקל בתוך מערכות היחסים החברתיות תלוי בכך שנשמור על נקודת המבט של עצמנו כמרכז המעגל, כפי ששיווי משקלם של בני אדם על פני כדור הארץ תלוי בכוח המשיכה שמכוון ומושך לכיוון מרכז המעגל.
 
לעזור לאחרים ולתת מעצמנו, אלה הן חוויות נפלאות שתמיד בהרמוניה עם ייעוד גבוה של ריפוי, וודאי, ועם כל ייעוד גבוה- כי כל סוגי הייעוד עוסקים בנתינה של אדם לסביבה האנושית בקרבה הוא חי.
הנתינה לאחרים שמאוזנת ולא מערערת את ההרמוניה הטבעית, היא כזו בה אנחנו שומרות על מיקוד כמרכז המעגל שסביבנו.
אנו זוכרים וזוכרות לראות ולהרגיש כיצד ההשתלבות במערכות היחסים החברתיות תורמות למי שאנחנו ואיך הנתינה ממלאת ומשמחת אותנו.
וזאת בגלל שנתינה לעצמנו והתמלאות פנימית הן תנאי קודם והכרחי לכל נתינה לזולת, כפי שהאדמה זקוקה לדשן ולטיפוח על מנת שתוכל להיות פורייה ולתת את אנרגיית החיים שלה ולגידולים שצומחים ממנה ועל פניה.
ישנם מצבים, אנשים ומקרים שבהם ניתן לעתים גם לתת לאחרים כדי לקבל, ולפתוח את מעייני השפע, החמלה והריפוי בתוכנו.
 
אנשים אחרים גם זקוקים לכך שנהיה במרכז שלנו ומחוברות למי שאנחנו ולמה שטוב ונכון לחיים שלנו ולתחושה המיטיבה תוכנו ולדרך ההתפתחות והריפוי שלנו, מכיוון שכאשר אנחנו מבטלים את עצמנו והרצונות שלנו אל מול אדם אחר, חבר או שכן, ומנסים לשקף לו רק את מה שהוא רוצה או להתאים את עצמנו לדעתו ואת עשייתנו לצרכיו, אותו אדם מאבד את השיקוף הנכון והמדויק שהוא אמור לקבל מאתנו.
הוא לא נמצא אתנו, הוא נמצא עם העתק של עצמו, אנשים לא זקוקים להיות עם העתקים של עצמם.
באיכות של האדמה, אנשים זקוקים להיות עם בני אדם שנמצאים מחוברים למרכז של עצמם, והם מי שהנם באמת.
כמו שכאשר אנו דורכים על האדמה, אנו רוצים שהאדמה תהיה מי שהיא ותישאר במקומה, איננו רוצים שהאדמה תהיה גמישה מדי ומתאימה את עצמה לכל צעד, גמישות יתר של האדמה כשדורכים עליה ומתאימה את עצמה למשקל גופנו ונעה כהיענות אליו, עשויה להיחוות כמצב שגורם לאובדן שיווי המשקל, כפי שקורה באדמת ביצה טובענית, שמתאימה את עצמה ומאבדת את כוחה בפני מי שדורך עליה.
 
כמו שאנחנו בדיוק ככה זה טוב, גם לנו וגם לחברים ולשכנים שלנו.
בורא עולם זימן אותם ואותנו להיות יחדיו לא על מנת להיות עם העתקים של עצמנו והתאמות למי שאנחנו, אלא כדי להיות עם בני אדם ששונים מאתנו.
להיות עם החברים והשכנים שלנו בשונות שלהם, ועם האופן שבו שונותם משפיעה עלינו, הרגשות שהיא מעוררת ותהליכים שהיא מניעה – בכך מצויים השיעורים שאנו זקוקים להם כדי לרפא מקומות הזקוקים לריפוי ולהאיר נקודות עיוורון בתוכנו.
 
לכל מפגש, מזדמן ומקרי כביכול ככל שיהיה יש ייעוד גבוה, בכל קשר עם אדם ישנן חוויות שיכולות להאיר לנו בדרך ההתפתחות הנשמתית.
בו זמנית, יש גם לזכור שהבחירה היא תמיד שלנו אם לשמור על קשר או להמשיך לשתף אדם מסוים במעגל החברתי שלנו או לא.
יש לנו את זכות הבחירה, למרות שלכל מפגש יש ייעוד גבוה, אם לפתוח את המתנה שטמונה במפגש מסוים או בקשר עם אדם מסוים, לעבור דרך ההתנסויות והאתגרים שנובעים ממערכת יחסים כזו, בין אם היא קצרה ורגעית או ארוכה יותר – או לסרב אליהם.
לומר לא תודה, אני מעדיפה ללמוד עם מישהו אחר, בהזדמנות אחרת.
אנשים שאנחנו פוגשים ופוגשות במישור החברתי והקהילתי הם כמו ספרי לימוד, ריפוי וקסם שאלוהים מחלק לנו.
לבורא עולם יש אינספור ספרים כאלה, אנו יכולות בהחלט לבחור ללמוד עם חוברות ממסוימת על פני אחרת, מכיוון שיש תמיד עוד ספרי לימוד ואפשרויות ריפוי.
הדרכים להתפתחות הן רבות, ההזדמנויות שאנו מקבלים מאלוהים הן בלתי מוגבלות, גם בחלק מהפעמים כשאנו סוגרות ייפתחו להן אפשרויות אחרות, ולכן חשוב שנתחבר אל האדמה והמרכז בתוכנו ונרגיש מהו הרצון הכנה והאותנטי, שמוביל אותנו דרך הלב אל הנתיב המיועד לנו.
כאשר יש אנשים שהקשר שלנו עמם לא פותח את לבנו ולא מעורר בנו רצון לקרבה ולחברות ניתן לנו לבחור שהם לא יהיו חלק מחיינו.
כאשר אנו בוחרות קשרים שבתוכם יש אהבה ורצון חיובי וטבעי לקרבה, אנו מיטיבות עם עצמנו וגם עם אותם אנשים, באותו האופן בו כשאנו בוחרות להתרחק מאנשים שהמרכיבים אלו לא מתקיימים בקשר אתם, גם אז אנו מיטיבות עם עצמנו ואתם.
אין שום סיבה לכך שברמת הקשרים שנמצאים בבחירה החופשית שלנו ואינם קשרי נשמה ודם שנבחרו מלפני לידתנו לגלול הזה, נאלץ את עצמנו להתנסויות שמעיקות עלינו.
אנחנו יכולות וזה נכון ומיטיב לבחור במערכות יחסים חברתיות וקהילתיות שמיטיבות אתנו, ומציפות את האיכויות הפתוחות, הזורמות והמשגשגות בנו על פני השטח.
לרוב מדובר באנשים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שהם מקבלים אותנו כפי שאנחנו.
אוהבים אותנו כך, על נקודות  התורפה שלנו, ועל נקודות האור שבנו, אותן הם מצליחים לראות.
מדובר במאפיין שהוא הדדי, אנשים שהקשר החברתי עמם מיטיב אתנו הם כאלה שקל לנו יחסית לקבל אותם כפי שהם, שהאור בהם גלוי לעינינו.
 
על מנת שיהיה לנו קל לבחור לאתר ולזהות את האנשים שהקשר החברתי אתם יטיב עמנו ואתם, אנו צריכות קודם להרשות לעצמנו להיות מי שאנחנו בציבור.
מכיוון שהתחושה הזו של להיות מקובלת כפי שאני, להיות אהוד ואהוב כפי שאני, תחושה שעשויה להנחות אותנו לאנשים הנכונים לדרך ההתפתחות האישית –אפשרית רק אם אני מרשה לעצמי להיות מי שאני.
בכלל שלב בחיים בו אנו עוטות על עצמנו מסיכות והתנהגויות שהן שונות ממי שאנחנו באמת אנו חוסמות במו ידינו את פתח החוויה של לקבל קבלה ואהבה כלפי מי שאנחנו באמת.
מצגי השווא האלו מטעים ומבלבלים ומשבשים את החיבורים שטבעיים שלנו, כי הם יכולים למשוך אותנו לבני אדם שאינם מתאימים לנו ונמשכים למצג השווא שאנו מציגות כלפי חוץ,
וגם ללכוד אותנו בסוג של מעגל קסמים שלילי בו אנו מרגישות כל פעם הכרח להציג מצג שווא שאינו נאמן למי שאנו באמת, מתוך החשש שאולי זו הסיבה לכך שאנשים אוהבים אותנו ומעריכים אותנו.
אבל היופי הוא שלכל אדם כפי שהוא באמת, יש אנשים שיכולים להיות בני בריתו החברתיים.
 
הנכונות להיות  מי שאנחנו באמת בציבור אין פירושה שאנחנו צריכות לחשוף את הרבדים האינטימיים ביותר כלפי כל.
חלק מההתנסויות וההוויה שלנו בחיים באופן טבעי, נותרים נסתרים בעומק לבנו.
לא הכל גלוי לעיני כל מהרגע הראשון, אבל בין לא לגלות הכל מיד לבין להסתיר, להסוות ולנסות להציג מצג שווא, יש מרחק מסוים.
אין לנו צורך לנקוט בהסוואות, בהסתר ולענוד מסיכות על מנת להסתיר את מי שאנחנו, מהותנו מוסתרת מאליה, כמו שבורות על פני האדמה עשויים להיות נסתרים מעצם כך שהם  מתחת לפני השטח, מי שיגיע עד אליהם וייכנס לתוכם יראה.
 גם אם רואים מרחוק שיש מערה לא רואים את תוכה, התוך שלה נראה חשוך ונסתר כשמתבוננים מבחוץ, ונגלה רק כשמתקרבים ונכנסים פנימה.

לכן, גם בקשרים החברתיים שלנו אין צורך להסתתר או להעמיד פנים כדי להסתיר מקומות שהם פרטיים אינטימיים או פגיעים מידי מכדי להיחשף, מספיק לסמוך על כך שמי שלא נמצא אתנו בקרבה יתרה לא יראה את זה ממילא, ומי שנמצא אתנו באינטימיות מתוך כך שאנו בוחרים בכך, ויגיע לקרבה כזו יראה את הדברים מעצמו.
יש לזכור שלא כל מה שגלוי לעיננו בתוך המודעות הפנימית מתוכה אנו יוצאים החוצה, גלוי לעיני כל.
גם אם משהו שקרוב יותר ונמצא במרכז הלב שלנו עשוי להיות מאוד מוחשי עבורנו, אנשים אחרים סביבנו עסוקים במה שמאוד מוחשי וקרוב ללב שלהם.
מעצם ההתמקדות הטבעית והאנושית מאוד של כל אדם בעצמו תחילה, אנשים רואים קודם כל את ההיבטים האישיים של עצמם, לעתים קרובות גם כשהם מתבוננים על זולתם הם רואים אות ם דרך הפילטרים האישיים של עצמם, ולכן החדרים הפנימיים של הלב והנפש שלנו הם כמו חדרים של בית גם אם חלונותיהם פתוחים באור יום כשמתבוננים מרחוק אי אפשר לראות לתוכם. המרחק עושה את שלו, וכל אחד רואה את מה שהוא קרוב אליו.
 
ייטיב אתנו להיות כנים ואותנטיים בתוך הקיום שלנו במעגלים חברתיים וקהילתיים.
להשקיע את האנרגיה שאולי חלקנו היינו רגילים לנתב להעמדת פנים של מה שאני חושב או חושבת שאחרים היו רוצים לראות בי, לכוון אותה לעבודה פנימית של ריפוי המקומות שזקוקים לכך בתוכי, וצפים עולים ומשתקפים בסיטואציות חברתיות שונות.
בהתפתחות ליטוש וסיתות של האישיות שיצרתי לי בגלגול הזה בחיים האלה, בהתאם לחזון הגבוה של מי שאני מתכוונת ורוצה להיות,
ומתוך מיקוד במוקמות שאותם קשרים חברתיים וקהילתיים מאירים עליהם:
  • כאשר השיקופים מראים אלו תכונות אופי וחלקי אישיות מיטיבים, בונים, יצירתיים, מרפאים, כאלה שתורמים לנו ולאחרים, ייטיב עמנו להשקיע את האנרגיה בלהרבות היבטים אלה באישיות שלנו, לגדל אותם, להרבות טוב בתוכנו.
  • כאשר השיקופים מאירים על מקומות מוצלים של חסימה, רגישות, פגיעות ,היאטמות, תוקפנות, עלבון ורגשות עכורים נוספים, זה ראוי ונכון לנתב את האנרגיה שלנו לא להסתרה שלהם – אלא לריפוי שלהם.
מרגע שחבר או חברה, שכן או שכנה עוררו בתוכנו רגשות עכורים, זה עיתוי מתאים לפנות פנימה, לחקור ולגלותך מהו המקום הזקוק לריפוי שקשור לרגש העכור שעלה.
נוכ לשאול את עצמנו באלו עוד מקומות מלבד הקשר החברתי המסוים מוכרים לנו רגשות עכורים כמו אלו בחיים, ואיך ההתרחשות שעוררה אותם קשר לדרך ההתפתחות בה אנחנו בוחרות ובוחרים.
רצוי לבדוק את ההקשר של התרחשויות מאתגרות ברמה החברתית  לזהות של מי שאנחנו רוצות להיות בחיים האלה, לכבלים מהם אנחנו רוצים להשתחרר ולהיבטים אותם אנחנו רוצות ורוצים לפתח בתוכנו.
בתוך כך, כל אמירה התבטאות, התנהגות או פעולה, של חבר או שכן, ידיד או מכר כלפינו, שמעוררות בנו רגשות עכורים, מורכבת משני היבטים לפחות: אחד קשור לקשיים ולחסימות ולמצוקות של אותו אדם שאמר או עשה דברים שגרמו לנו להרגיש אי נעימות, מועקה וקושי.
בהיבט השני הוא קשר לפגיעות ולגישות שלנו, שהרקע שלהם הופכים דווקא מעשה כזה לפוגע וסוגרים את הלב שלנו.
בעבודת ההתפתחות והריפוי דרך אלמנט האדמה בקשרים החברתיים ייטיב אתנו להתמקד תחילה בהיבטים שקשורים אלינו.
כי אנחנו המרכז של המעגל הזה, והשיקופים נועדו לעיננו כדי לסייע לנו בדרך התפתחות והריפוי.

רק אחרי כן ניתן לעבור ולפתוח את הלב בחמלה כדי לנסות להבין ולהרגיש מה הניע את האדם הזה לנהוג בצורה מסוימת כלפינו.
לעתים קרובות אנו עשויות לגלות ששום דבר לא הניע אדם מסוים להתנהג כך, הוא עשה זאת בתום לב, וההתרחשות הזו נועדה לעינינו, נועדה לפתח אותנו, ועוררה בנו רגישות רק בגלל הדפוסים שלנו, בעוד שאותו אדם אמר מה שאמר או עשה את שעשה מבחינתו במקריות.
שכנים וחברים יכולים להתבטא ולומר או לעשות דברים מתוך מקומות חסומים בהם, ולפעמים זה לא מפריע לנו בכלל, וכזה כך, ואם יש לנו רצון בכך ולצד השני נכונות לקבל מאתנו, להתבונן מתוך כוונת ריפוי ולעזור לאותו האדם לראות ולהתפתח.
במצבים שבהם הלב שלנו נסגר, גם אם זה קשור לדפוס של האדם האחר, תחילה עלינו לחזור לעצמנו ולהתבונן לעומק ובכנות, ולראות מה עלינו לרפא.
רגשות עכורים תמיד נובעים ממקומות שזקוקים לריפוי בתוכנו, לרבות מצבים בהם הם מתעוררים בעקבות התנהגות פוגענית או קשה של אדם אחר.
אדם אחר אינו יכול לעורר בנו רגשות עכורים, אם הם לא קשורים למקום שזקוק לריפוי בתוכנו, גם אם הוא מתנהג בצורה פוגענית או קשה.
מבחינה אנרגטית החוק הקוסמי הזה, שאנשים יכולים לעורר בנו רגשות עכורים רק אם הם מתקשרים למקום הזקוק לריפוי, מתקשר לאופי הגנת האור בתוכנו.
מקומות שהם שופעים ובריאים ומלאים באנרגיית חיים ונמצאים בהתפתחות תמידית, קורנים אור ולכן הם מוגנים בפני כל פגיעה, מעשה או אמירה תוקפניים או מכאיבים.
הגנת האור היא החזקה והטובה ביותר שאי פעם הייתה או תהיה.

לעומת זאת, מקומות שזקוקים לריפוי הם כמו בור שהאור בתוכו חסר, מקומות שאנחנו לא מודעים אליהם, הם כמו אזורים מוצלים שהאור לא מגיע אליהם, ולכן גם לא קורן מהם, ולפיכך הם פגיעים , הגנת האור לא פועלת עליהם ודברים יכולים לעורר בתוכם כאב.
כאב זה נועד להסב את תשומת לבנו לכך שהנה יש כאן מקום שאנחנו לא מודעות אליו וזקוקות לרפא אותו, ממש כמו כאב בגוף שנועד לעורר את תשומת לבנו לתורך לטפח או לרפא ולדאוג לאזור מסוים בגוף.
 
חברים שהם קרובים יותר, ואנחנו מרגישות בנוח ורצון גם לשאול אותם באופן מודע או אקטיבי לדעתם, ולבקש מהם שיקופים בצורה מכוונת, מהווים ומשמשים עבורנו תפקיד חשוב ועצום, ועלינו להודות להם בלבנו וגם להודות להם מפורשות, בביטוי גלוי, על כך שהם נכונים ללוות אותנו בדרך ההתפתחות של הנשמה בגלגול הזה.
פעמים רבות חברים כאלה מהווים נשמות קרובות שיש לנו אתן קשר נשמתי עמוק וארוך טווח.
חלקם יהיו נשמות קרובות שהתנסינו אתן בגלגולי חיים קודמים במצבים ובקשרים אינטימיים יותר, קשרי דם ומשפחה, ולאר שמיצינו במשך מסכת גלגולים מסוימת את השיעורים ההדדיים, בחרנו בגלגול הזה להיות חברים שלהם, בקשר שיש בו פחות תלות ומעורבות הדדית, והוא מאפשר יותר את הצעידה זה לצד זה, זו לצד זו.
חברי הנשמה שלנו, אלו שיש לנו עמם קשר נשמה מעמיק, הם אנשים שאנו מרגישים בנוכחותם קרבה והיכרות מעמיקות יותר ממשך הזמן שאנו מכירים אותם בפועל בגלגול הזה, פתיחת הלב שאינה תלויה במספר  או בתדירות המפגשים שלנו אתם.
ברוב המכריע חברי הנשמה שלנו הם כאלו שבאופן טבעי מקבלים אותנו כפי שאנחנו ואנו מקבלים אותנו כפי שהם, שהנוכחות שלהם אתנו יוצרת תחושה של פתיחת הלב מאליה, שהאהבה, החמלה וההבנה ההדדית זורמות מאליהן בתוך הקשר.
חוויית החסד הזו היא ברוב המקרים פרי של התנסויות קודמות מרובות וממושכות בגלגולי חיים קודמים, ואנו יכולים להוקיר אותה ולהכיר עליה תודה – הן לאלוהים ששלח לנו את חברי הנשמה, הן לחברי הנשמה עצמם והן לעצמנו שהגענו לכך דרך ההתפתחות שלנו, וזכינו לעבור שלבים מסוימים שאפשרו לנו לקיים קשר עם חבר או חברת נשמה.
נתברך ברשת האור הזו שאנו מהווים יחד עם שאר בני האדם על פני האדמה, ובהיותנו מרכז של או שמחובר למרכזי אור רבים אחרים.
נוקיר תודה לבוראנו שיצר אותנו בתוך הרשת האנושית החיה והמאירה הזאת, ולקיום המופלא ש לנו הן כמרכז המעגלים של חיינו והן כחלק מרשת האור של הישות האנושית השלמה, בעת ובעונה אחת, בצירוף טמיר ונעלם.